צילומים איקוניים
דגל הדיו פרי מיכה
-
- 1949
- אילת
באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית, אוסף התצלומים הלאומי.
האירוע
דגל הדיו הונף ב־10.3.1949 בשעות אחר הצהריים, במסגרת מבצע עובדה בחוף מפרץ אום רשרש, היא אילת. הנפת הדגל סימנה את תום מלחמת העצמאות, שפרצה ביום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב־14.5.1948. הדגל הוכן מבעוד מועד על ידי פועה אראל, מזכירתו של נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב, שהעבירו לאברהם אדן (ברן), מ"פ בגדוד השביעי של הפלמ"ח. זהו דגל ישראל מאולתר, שהוכן על ידי תפירת מגן דוד שהוסר מתיק עזרה ראשונה ומשיכת דיו ידנית של שני פסים על סדין לבן. משהגיעו לאום רשרש שלף אדן את הדגל המאולתר והניפו על תורן שהותירו הירדנים במפרץ אילת.
נקודת מבט
הצלם החובב מיכה פרי (פרלסון) (1998-1923), היה ממפקדי הפלמ"ח וממפקדי ספינת המעפילים אקסודוס ב 1947. פרי התגורר ברחוב הירקון בתל אביב, מול בית מפלגת העבודה. שם שמע על מבצע עובדה ועל כך שבן גוריון מאשר לעיתונאים להצטרף. פרי שאל מצלמת בוקס מחברו שאול ביבר, נכנס אל בית המפלגה וקיבל בלשכת המודיעין חמישה סרטי צילום שחור־לבן. הוא הצטרף למטוס העיתונאים שנחת במנחת שדה אברהם, לימים שדה התעופה עובדה. משהתמהמהו הכוחות לרדת למפרץ ים סוף, החליטו כל צלמי העיתונות והעיתונאים לשוב במטוס לתל אביב, וכך נותרה מצלמה בודדה בשטח בידי הצלם החובב. לאחר צילום האירוע שב פרי לתל אביב, החזיר את המצלמה לבעליה והניח את סרט הצילום בבית המפלגה. רק בשנת 1954, חמש שנים מאוחר יותר, פורסם התצלום לראשונה בעיתון דבר לילדים. בשנת 1959 הוא פורסם שוב, כתמונת שער בעיתון משמר לילדים. בתחילת שנות ה־60 התפרסמה התמונה בעיתון מעריב, תחת שמו של צלם אחר. פרי נזעק והגיב בחריפות, ובעזרת מכתבי אזהרה והמלצה של מפקדי הצבא הושב לו כבודו האבוד. העתקים מצילום האירוע נמצאים כיום בארכיון לע"מ, בארכיון מוזיאון הפלמ"ח, בארכיון צה"ל ובידי משפחת הצלם.
התצלומים
בריאיון לכתבה בדבר השבוע ב־1969 אמר פרי כי מתוך חמשת סרטי הצילום יצאו כ־25 תצלומים טובים. בכתבה עצמה מודפסים 12 תצלומים, אני (ג"ר) ראיתי רק 9. בתצלומים אלה מתעד פרי את הדרך לאילת, מפרץ אום רשרש, ההכנה להנפת דגל הדיו ואירוע ההנפה, שהפך להיסטורי וסמלי עבור המדינה הצעירה בהשראת הנפות דגלים אחרות שתועדו ב־1945: הנפת הדגל האמריקאי באיוו ג'ימה, יפן, והנפת הדגל הסובייטי בברלין. מניתוח התצלומים אפשר לראות שפרי עמד תחילה ממערב לקבוצת החיילים ולתורן ההנפה וצילם משם חמש תמונות רוחב, המתארות את המתחם וההכנות לתליית הדגל. לאחר מכן, כמעט מאותה זווית, הוא החל לצלם שלוש תמונות אורך, המתארות את עליית אדן על מוט ההנפה ותליית הדגל. בשלב זה ביקש כנראה פרי מאדן ומחבורת החיילים התומכים במוט להשתהות עוד רגע, כדי שיוכל לנוע צפונה ולצלם את אדן על התורן ואת הדגל מתנופף ברוח כשברקע מימיו של המפרץ. פרי לחץ כנראה עוד פעם אחת על כפתור המצלמה והנציח את האירוע שנקרא "הנפת דגל הדיו".
מחוות באמנות
ב־1996 הקים הפסל דניאל כפרי באילת את אנדרטת דגל הדיו, המבוססת על התצלום. ב־1998 התייחס הצלם עדי נס לתצלומו של מיכה פרי, כשהפך בתצלום מתוך סדרת "החיילים" את המעמד ההרואי למעמד בעל אפיונים הומו־ארוטיים. עבודתו של נס מקבלת את ייחודה ואת כוחה דווקא מתוך ההתייחסות לתצלום המיתולוגי של פרי.
מקורות
- ערך ויקיפדיה: דגל הדיו
- ערך ויקיפדיה: מיכה פרי
- צלמי הארץ. עורך: גיא רז. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 281-280
- © כל הזכויות שמורות לארכיון
- לעמוד של פרי מיכה
