שירמן שמחה

תקופת צילום: 1976 ואילך
אזור: ישראל, רחבי העולם

שמחה שירמן נולד בגרמניה ב־30 באפריל 1947, עלה לישראל ב-1948 והחל לצלם בגיל 12 בעיר ילדותו, עכו. שירמן הוא בוגר המחלקה לצילום בבית הספר לאמנות חזותית SVA (1976) ובעל תואר MFA מ־Pratt Institute בניו יורק (1978). הוא לימד במדרשה לאמנות ועמד בראש המחלקה לצילום שלה (1987-1981), וכן לימד צילום בבצלאל, בקמרה אובסקורה ובוויצו חיפה עד שנת 2021. שירמן היה ממייסדי הביאנלה לצילום במשכן לאמנות בעין חרוד (1986). ב־2018 נערכה לו במוזיאון אשדוד לאמנות התערוכה המקיפה אי הזבובים – 18X13, שאצרה יעל כץ בן שלום. הוא הציג בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד רבות ועבודותיו נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים בארץ ובעולם. מתגורר בתלÎאביב.

טלי כהן-גרבוז: מי הוא ה"פרש בלי היד"?
שמחה שירמן: פסל אנונימי, שמצאתי פעם וחסרה לו יד. היה כאן משהו מרומנטיקה ילדית על פרשים ואבירים. הסוס התקשר לסוסים שצילמתי בעבר בעכו ובצילומי הפסל נוצרה שלמות חדשה. בזמן מסוים אימצתי אותו והוא הפך לישות ששמה "פרש בלי יד". סובייקט שבאמצעותו אני יכול לצאת למסעות.
ט'כ'-ג': מעין אלתר אגו שלך?
ש': כן, ישות שדרכה אני יכול לתאר דברים. למשל תיאור קטיעת היד מבוסס על סיטואציה שהייתי עד לה בצבא..."
(מתוך: דיוקן עצמי עם טלאי צהוב, ריאיון עם טלי כהן-גרבוז, עיתון תל אביב, 24.12.1993)

" המיצב של שירמן מורכב בחלקו מתצלומים. אחד מהם הוא תצלום של צריף. צריף במחנה ההשמדה אושוויץ. יש משהו מאוד נקי ואסתטי בתצלום הזה. בפרופורציות המושלמות שלו, במרחק הנכון של הצלם שאפשר לו קליטה מאוד מדויקת של המבנה. כאילו שמה שהעסיק את שמחה זו הארכיטקטורה של מחנה ההשמדה. שמחה כאילו לא מתעניין בפרטים האינטימיים, בעקבות האנושיים אחרי ההרג [...] הוא מצלם את הצריף הריק, מבחוץ, מרחוק, כמקום של נוכחות. הצריף הריק מכיל עבורו את כל המהות של המוות..."
(מתוך: נוכחות של מוות, פרק מהטקסט הזיכרון כהיסטוריה, ההיסטוריה כזיכרון, מאת מאיר אהרונסון, בקטלוג הביתן הישראלי, הביאנלה בוונציה, 1999, עמ' 57)

תערוכות יחיד (מבחר)
2018, אי הזבובים – 18X13, מוזיאון אשדוד לאמנות / 2015, קאמרית בחמישה קולות, מקום לאמנות, תל אביב / 2012, שובר גלים, המוזיאון הפתוח לצילום, גן התעשייה, תל חי / 2004, לחיות בצל, מוזיאון תל אביב לאמנות / 1999, הזיכרון כהיסטוריה, ההיסטוריה כזיכרון, הביתן הישראלי, הביאנלה בוונציה / 1997, 13, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית / 1992, מתוך פרקים במסעו של פרש בלי יד 920430-470430 S.S., מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית / 1988, בין זיכרון למציאות, מוזיאון ישראל, ירושלים / 1984, דפי עבודה בנושא לבנון, קמרה אובסקורה, תל אביב / 1979, צילומים באפור, הגלריה הלבנה, תל אביב / 1976, גופים בתנועה וצילומים אחרים, גלריה דיזנגוף, תל אביב

תערוכות קבוצתיות (מבחר)
2019, גוף ראשון יחיד, גברויות באמנות הישראלית, מוזיאון אשדוד לאמנות / 2019, דברי הימים, גלריה מינוס אחת, תל אביב / 2015, דרייב אין – צילום ישראלי בשנות השמונים, מוזיאון אשדוד לאמנות / 2013, אשת לוט: מבטו של צילום, המוזיאון הפתוח לצילום, גן התעשייה, תל חי / 2008, רובדי זיכרון, אמנים ישראלים "דור שני" לשואה, בית האמנים, תל אביב / 2007, מעשה מדינה 2007-1967, מנשר לאמנות, תל אביב / 2003, התגלות – היצגים של ישו בצילום, מוזיאון ישראל, ירושלים / 2002, האמיני יום יבוא, 300 אמנים למען דו־קיום, גלריה לאמנות, אום אל־פחם / 1998, After Rabin, המוזיאון היהודי בניו יורק, ארה"ב / 1997, הביאנלה הבינלאומית השנייה לצילום, טוקיו, יפן / 1997, פוטו יונה: צילומים בעקבות שירי יונה וולך, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית / 1988, קו רקיע, מוזיאון תל אביב לאמנות / 1986, הביאנלה הראשונה לצילום, המשכן לאמנות, עין חרוד / 1984, אגס וגם תפוח, מוזיאון תל אביב לאמנות / 1983, במבט אישי, צלמים ישראלים, משרד החוץ, ירושלים / 1983, פוטו־פוליו מס' 1, הגלריה לאמנות הצילום, תל אביב / 1982, כאן ועכשיו, מוזיאון ישראל, ירושלים / 1979, 19 צלמים ופולרואיד, הגלריה הלבנה, תל אביב

פרסים ומלגות (מבחר)
2013, פרס דיזנגוף, עיריית תל אביב יפו / 2001, פרס שר התרבות, משרד המדע, התרבות והספורט / 2000, פרס קונסטנטינר לצילום, מוזיאון תל אביב לאמנות / 1995, פרס זוסמן, יד ושם, ירושלים / 1992, פרס גאפין, קרן תרבות אמריקה ישראל / 1986, פרס אנריקה קבלין לצילום, מוזיאון ישראל / 1984, קרן אמריקה ישראל

מקורות
1. ויקיפדיה
2. מרכז המידע לאמנות ישראל, מוזיאון ישראל
3. צלמי הארץ, הקיבוץ המאוחד והוצאת מפה, עורך: גיא רז, 2003, עמ' 175-174