רוזנר יעקב

תקופת צילום: 1950-1936
אזור: ירושלים, ארץ ישראל

ד"ר יעקב רוזנר נולד ב־1902 (לפי מקורות אחרים, 1903) במינכן, גרמניה, למשפחה יהודית מתבוללת, שחוותה תקריות אנטישמיות. ניסיון זה הפך אותו לציוני פעיל ולמדריך בתנועת הנוער היהודית בלאו-וייס. הוא למד כלכלה ומשפטים, ובתום לימודיו עבד במשך תקופה קצרה ככתב בעיתון Frankfurter Zeitung, שנסגר על ידי הנאצים ב־1943. ב־1926 נשא לאישה מרגוט קלאוזנר. בני הזוג לא נשארו נשואים תקופה ארוכה, אך נולדה להם בת ששמה מרים (מרים קלאוזנר עתידה להיות מחשובות המייסדים של הקולנוע המסחרי בארץ, ובסוף שנות ה־40 הקימה את האולפנים לקולנוע בהרצליה). ב־1927, בעת שהות קצרה בארה"ב, פגש רוזנר את הצלם הנודע אלפרד סטיגליץ, פגישה שהשפיעה עליו מאוד.
ב־1932 נישא לאדית, וב‏־1936 עלו בני הזוג לארץ והתגוררו ברחוב ביאליק 25, תל אביב, שם פתח רוזנר משרד פרסום. הוא עבד בצילום מסחרי ועצמאי, אך גם עבור הממסד (קק"ל, ויצו), וסיפק שירותי צילום וגרפיקה. רוזנר צילם במצלמות לייקה ורוליפלקס, ובעבודותיו הגרפיות שילב תצלומים. הוא צילם הקמת יישובים, את אימוני ארגון ההגנה וחיי יום־יום בצורה מבוימת, כנהוג באותה תקופה. הוא ניסה כוחו גם בקולנוע, והכין תסריטים עלילתיים עבור קק"ל בעלי נופך תעמולתי. בתצלומיו ניתן לראות קומפוזיציות נקיות, משחקי אור וצל ובימוי התצלום ברוח "הצילום החדש", שרווח אצל צלמי הקרנות הציוניות באותה תקופה.
ב־1938 תכנן להוציא לאור בהוצאת שוקן בברלין את האלבום השיבה הביתה מעָרָב, העוסק בסיפור קליטתם בארץ של יהודי תימן בשנים 1937-1936. בית ההוצאה שבו אמור היה האלבום לרדת לדפוס נסגר בידי הנאצים עקב מאורעות ליל הבדולח. בינואר 2024 הוצג האלבום האבוד הזה במוזיאון ישראל. בשנים 1941-1939 היה רוזנר חבר בהתאחדות הצלמים המקצועיים בארץ ישראל, PPPA, אך למרות שהיה יועץ פרסום לארגון מיעט להגיע לפגישותיו.
רוזנר תיעד את הפרויקטים של בניית המדינה כהישג של הציונות. הוא ראה בצילום מדיום יוצא מן הכלל: "זוהי ממש אמנות ליצור ולתכנן פרסומת למוסדות ולתעשייה. התפקיד הוא לפתח רעיון או תנועה או התפתחות של מוצר ולהציג אותו בצורה האפקטיבית והתמציתית ביותר. הכי קל לעשות זאת על ידי צילום. צורת הביטוי הריאליסטית של הצילום מאפשרת להבחין בכך מיד. בכוחו של הצילום – יותר מכל מדיום אחר – לבטא את הערך הפסיכולוגי והאמנותי של המוצר. האפקט ישיר ובלתי אמצעי." (מתוך: Und sie haben Deutschland verlassen...müssen, עמ' 411)

בדבריו בהקדמה לתערוכה "תערוכת צילומים מאת יעקב רוזנר", בית הנכות הלאומי, בצלאל, ירושלים, נובמבר-דצמבר 1944, אמר רוזנר:
"... הצילום נותן אינפורמציה בדרך הקצרה ביותר ובביטויים ריאליסטיים ביותר. יש בכוחו של הצילום לבטא יותר מאשר בכל אמצעי אחר, את הערך הפסיכולוגי או האמנותי של מעשה או מצב אשר פעולתו ישרה. הצילום הנעשה לצרכים אלה חייב להיות מושלם...הצילומים המראים בתערוכה זו הם קרן חוזרת לאשר הרגשתי בפני כל מה שראיתי בארץ ישראל של ימינו".
ב־1947 הוציא רוזנר לאור את הספר A Palestine Picture Book, שנחלק לשישה פרקים ברוח התצלומים והטקסטים של המוסדות הציוניים. ככל הידוע היה רוזנר אחראי גם לסרט קצר על תל אביב שהופק בשנת 1948. יעקב רוזנר מת בתל אביב ב־26.8.1950.

תערוכות (מבחר)
2024, האלבום האבוד – תצלומי התימנים של יעקב רוזנר, מוזיאון ישראל / 1991, צילומי התיישבות, 1947-1940, מוזיאון ישראל / 1949, ארץ ישראל יום יום, הקרן הקיימת לישראל / 1944, תערוכת צילומים מאת יעקב רוזנר, בצלאל, הבניין ההיסטורי

ארכיון
מוזיאון ישראל, קק"ל

מקורות
1. ערך ויקיפדיה: יעקב רוזנר
2. קרן קיימת ומצלמת – תמונות מהקופסא הכחולה, 2003-1903, עורך: גדי דגון, 2003. לכבוש את ההר, מאמר מאת רונה סלע, עמ' 22-20
3. צלמי הארץ. עורך: גיא רז. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 96
4. סלע רונה, צילום בפלסטינה – ארץ ישראל בשנות השלושים והארבעים, ספר מלווה תערוכה. הוצאת הקיבוץ המאוחד, קו אדום, מוזיאון הרצליה, מאי 2000, 48-47, 298-299
5. Und sie haben Deutschland verlassen...müssen. Fotografen und ihre Bilder 1928–1997, Editor: Klaus Honnef, Author: Frank Weyers, Bonn, 1997, P. 411