רובינגר דוד

תקופת צילום: 1997-1949
אזור: ישראל

דוד רובינגר נולד ב־29.6.1924 בווינה, אוסטריה, כבן יחיד להורים מגליציה, וגדל בסביבה לא יהודית. אביו עסק בסחר במתכות. ב־1939 עלה רובינגר לארץ ושהה בקיבוץ בית זרע. ב־1942 התגייס לצבא הבריטי, וכנהג צבאי חצה את כל גזרות המלחמה, מצפון אפריקה דרך מלטה ועד איטליה וגרמניה.
ב־1946 נשא לאישה את אנני, שהייתה לעזר כנגדו. הוא רכש מצלמה, חזר ארצה והחליט על הצילום כמקצוע. בשנים 1948-1947 שירת בארגון ההגנה, והיה מפקד מחלקה בהר ציון. לקראת סוף המלחמה ירד ליפו ושירת ביחידה לשירות מפות וצילומים, שייסדה מרגוט שדה ובה שירתו גם בוריס כרמי, בנו רוטנברג ואחרים.
בשנים 1951-1949 החל רובינגר לצלם בעיתון העולם הזה, וראה באורי אבנרי את מורהו העיקרי לצילום. ב‏1953 מונה לצלם המערכת של העולם הזה, אחרי מקסים סלומון. משנת 1954 החל רובינגר לצלם עבור Life Magazine, ומ־1956 החל לקבל, לראשונה, משכורת על בסיס יומי. ב־1967, במלחמת ששת הימים, עבד כצלם של טיים לייף וצילם את הצילום האיקוני הצנחנים בכותל. ב־1972 התמנה לעורך הצילום בעיתון ג'רוזלם פוסט ולחבר מערכת בטיים לייף. ב־1988, התקיימה תערוכת היחיד עד לתקופה במוזיאון מגדל דוד, ירושלים ויצא לאור ספר בעל שם זהה. ב־1995, לאחר שהתערוכה הוצגה באנגליה, ארה"ב, קנדה ואוסטריה, היא עברה להיות מוצגת בקומה החמישית בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב.
ב־1997 זכה דוד רובינגר בפרס ישראל בתחום צילום העיתונות. בשנת 2000 נפטרה אשתו אנני, שעבדה עימו במהלך חייהם המשותפים. ב־2008 תיעד הבמאי מיכה שגריר את רובינגר בסרט עד ראיה – 60 שנה, וב־2007 ערכה רות קורמן את הספר David Rubinger - Through my Lens.
רובינגר התגורר בירושלים ונפטר ב־1.3.2017. בנו היה המאייר אמי רובינגר. עוד בחייו מכר רובינגר את ארכיון התשלילים שלו לקבוצת ידיעות אחרונות ואף ישב וקטלג את האוסף עד מותו. לאחר מותו, באוקטובר 2018, נערכה לו התערוכה דוד רובינגר - אמת צילמתי, במוזיאון ארץ ישראל, באוצרותו של גיא רז.

"דוד רובינגר הוא צלם עיתונות המצלם את הקורה בארץ, מאז 1947 ועד היום, עבור העיתונות המקומית והעולמית. צילומיו מפרשת קסטנר הופיעו בעיתון החדשות טיים ב־1954, ומאז הוא אחראי לרבים מצילומי העיתונות שהתפרסמו בעולם, המתעדים את המתרחש בארץ... המוטו שלו הוא להתאמץ יותר כדי להשיג את זווית הצילום הטובה יותר, כדי שצילומו יהיה איכותי יותר. הוא מצלם ברגש של גאווה וכאב, ולעיתים הם מעורבים זה בזה. התמונה המפורסמת של הצנחנים בכותל במלחמת ששת הימים ממחישה את המוטו של צילום העיתונות: תמונה שווה לעיתים יותר מאלף מילים... אלפי תצלומיו של דוד רובינגר הם בבואה שותקת אך חיה של תמצית ההיסטוריה של המדינה, מערב הקמתה ועד עתה."
(מנימוקי ועדת פרס ישראל, 1997)

אריאלה אזולאי: איך ידעת להיות שם, ברחבת הכותל?
דוד רובינגר: חזרתי באותו בוקר מסיני... הרחתי שמשהו הולך לקרות בירושלים... בטח שמעתי משהו. סידרתי לי מקום על הליקופטר שהטיס פצועים. לקחתי משם את האוטו שלי ונסעתי לירושלים. הגעתי ביום רביעי בשבע בבוקר. אז כבר שמעתי שהולך משהו. רצתי לעיר העתיקה, נכנסתי דרך שער האריות, אבל לא בחושך. אני לא מהגיבורים הגדולים. התצלום הזה צולם בערך עשרים דקות אחרי כיבוש הכותל. המקום היה צר מאוד. שכבתי על הארץ וצילמתי. הצילום הזה לא אמר לי הרבה. כעבור רבע שעה הגיע הרב גורן והתחיל לתקוע בשופר ולהחזיק ספר תורה ביד. פיתחתי את הסרטים ומלא התלהבות אמרתי לאשתי שיש לי צילום גדול, צילום של גורן תוקע בשופר בכותל...גם אני בכיתי. אשתי הסתכלה על הקונטקטים ואמרה לי שהתמונה של הצנחנים יותר טובה. מתברר שהיא צדקה... המזל שיחק לי והתמונה הזאת הפכה להיות סמל של מלחמת ששת הימים." (רלי אזולאי, 2000)

מקורות
1. ערך ויקיפדיה: דוד רובינגר
2. מתוך: נימוקי ועדת פרס ישראל לבחירתו של דוד רובינגר, 1997
3. שיחה של גיא רז עם דוד רובינגר, אוגוסט 2002
4. צלמי הארץ. עורך: גיא רז. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 149
5. עובד מדינה, שיחה עם דוד רובינגר, בספר איך זה נראה לך?, מאת: אריאלה אזולאי, הוצאת בבל, 2000, עמ' 156-147
6. ריאיון טלוויזיה, דוד רובינגר עם ענת דולב, חינוכית, כאן 11
7. עד ראיה – 60 שנה, סרט תיעודי מאת מיכה שגריר, 2008, 55 דקות
8. David Rubinger - Through my Lens, by Ruth Corman ,Abbeville Press Publishers, 2007