צפריר ישראל

2016-1911


דיוקן עצמי, באדיבות המרכז לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל.
דיוקן עצמי, באדיבות המרכז לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל.

תקופת צילום: 1999-1949
אזור: ישראל

ישראל צפריר נולד ב־8 ביוני 1911 בווינה, אוסטריה, להוריו רבקה ושלמה מורגנשטרן, שהגיעו מגליציה (פולין). זו הייתה משפחה סוציאל־דמוקרטית ולא ציונית, ובני המשפחה גרו ברובע של פועלים לא יהודים. כשהיה צפריר בן 14 החל לעבוד כשוליה בבית חרושת לנעליים, והתקדם עד לתפקיד של מנהל טכני. בגיל 17 או 18 קנה מצלמה 6X9, ובמשך כחצי שנה חיפש מה יצלם כתצלום הראשון בחייו. באחד הימים יצא לטיול ביערות האלפים האוסטרים, ושם, בין סבך העצים, ראה פסל קטן מאבן, שבו קדוש נוצרי מחזיק בידיו את ישו לאחר ההורדה מהצלב (סצנת פייטה). אור השמש שחדר מבעד לעצים האיר את הפסל באופן מרשים מאוד. "הרגשתי מיד שזה יהיה התצלום הראשון שלי. הוצאתי מצלמה וחצובה והכנתי לצילום. היה צריך למהר לפני שהקסם ייעלם". צפריר חזר העירה, נתן את הנגטיב לפיתוח וקיבל את הדפס התצלום.
צפריר עבד במשך כ־8 חודשים במפעל לייצור נעליים בווינה, ומנהל מפעל יהודי, שתכנן להקים מפעל נעליים בירושלים, שכנע אותו לעלות לארץ ולעבוד שם. בשנת 1934 עלה צפריר לארץ, עבד בבית החרושת "נעלי ארצנו" בירושלים (1963-1935) והתמחה בחיתוך סוליות. לאחר מכן הגיע לבית הספר לשוטרים שבמגרש הרוסים, הפך לשוטר מצטיין ובמאורעות 1939-1936 היה "פרש על סוס".

"כאשר עבדתי בחקירות שמתי לב לרמה הנמוכה של תצלומי העבריינים, שבהם כולם דמו האחד לשני. ביוזמתי ומאמצעי האישיים רכשתי ציוד צילום מקצועי וערכתי אלבום פושעים, בעיקר של טרוריסטים ערבים. הצילומים הסטנדרטיים המקובלים היו צילומי חזית ופרופיל, ואילו הצילומים שלי נעשו מזוויות שונות, שהבליטו את המיוחד בכל פנים. כאשר הצגתי את האלבום בפני אנשי המטה, קיבלתי מהם עידוד רב וגם וציון לשבח על מסירות לתפקיד. הובטח לי להעביר את הרעיון הלאה, אך יותר לא שמעתי מהם. המשכתי לפתח את הנושא, מתוך אמונה שביכולתי להביא תועלת במקום אחר. בסוף 1948, כאשר השתחררתי מהמשטרה, קיבלתי הצעה מבעלי חנות לצילום ברחוב אלנבי בתל־אביב לעבוד בסטודיו לצילום, ושם עבדתי כשנה. רכשתי לי שם בשל רמה גבוהה בעבודה ודייקנות, וכעבור זמן קצר הייתי עמוס עבודה עד מעל לראש. אנשים רבים נכנסו לחנות כדי למסור עבודה, אך לי לא היה מגע ישיר איתם, מכיוון שעבדתי בסטודיו ובמעבדה שמאחורי החנות, וגם לא עסקתי בענייני הכספים [...] ב־1949 מסרה לי חנה אורלוף, קרובת משפחה של אשתי הראשונה ופסלת ידועה בארץ ובעולם, שני פסלים לצילומי ניסיון. כתוצאה מכך הטילו עלי היא, ביחד עם מנהל מוזיאון תל־אביב, ד"ר חיים גמזו, את הכנת הספר שלה. עבודה זו הייתה כרוכה בנסיעות רבות לכל קצות הארץ והעסיקה אותי מאוד במשך חודשים רבים. לא יכולתי להמשיך בעבודה בסטודיו ברחוב אלנבי, ולכן התפטרתי והפכתי להיות עצמאי. את הפסלים צילמתי קודם בביתי, ואחר כך בסטודיו, ברחוב אלכסנדר ינאי בתל־אביב [...] העבודה עם אמני ישראל הייתה חשובה לי מאוד והיוותה חלק בלתי נפרד מחיי, ופעמים רבות קרה שהייתי נאלץ לקבל עבודה של אמן בתמורה לעבודתי." (מתוך דף שיחה עם צפריר, ויקיפדיה)
צפריר הפך את הצילום למקצועו. הוא החל לעבוד עם ד"ר חיים גמזו, מנהל מוזיאון תל־אביב, והפך לצלם האמנות הפלסטית הישראלית המרכזי בישראל. בשנות ה־50 היה צפריר מבכירי הצלמים הישראלים שעסקו בתיעוד יצירות אמנות עבור אמנים ומוזיאונים, כגון ספריו של חיים גמזו או הספר אמנות ישראל (1963) בעריכת בנימין תמוז. בפעילותו ליווה צפריר רבים מאמני קבוצת "אופקים חדשים", כגון יוסף זריצקי, יצחק דנציגר, יחיאל שמי ואחרים. הוא צילם גם צילומי פנים לאדריכלית והמעצבת דורה גד. במהלך שנות ה־60 הציג צפריר כמה תערוכות של תצלומי אנדרטאות ופסלים. במאי 1960 הציג תערוכת תצלומים מלווים בטקסטים בבית יד לבנים בפתח תקווה, ובספטמבר שנת 1966 הציג תערוכה דומה במרכז הנוער שליד מועצת הפועלים ברמלה.
בשנת תשנ"ג (1992) קיבל תעודה של "עמית כבוד" ממוזיאון ישראל על תרומת אוסף אמנות ישראלית, ובה נכתב "מעשה אמנות הוא תמיד ייחודי, ואשרי מי שזוכה לראותו במקורו. אולם ישראל צפריר הצליח לגרום לכך שגם אחרים, שלא זכו לזאת, יוכלו לראות וליהנות, שכן בצילומיו המופלאים ניתן לטעום טעמו של המקור. עינו החדה ואהבתו לאמיתי ולייחודי שבאמנות הנחו את ישראל צפריר גם בבחירת יצירות לאוספו הפרטי".
בשנת 2002 תרם צפריר אוסף של תצלומי יצירות אמנות שנעשו על ידו למרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, ירושלים. האוסף מקיף כ־20,000 תצלומים ותשלילים של ציורים ופסלים של 87 אמנים ישראלים. מרבית האוסף הוא תצלומי שחור־לבן ומיעוטו תצלומי צבע. בשנת 2014 החל פרויקט רחב היקף של דיגיטציה של הארכיון בשיתוף פעולה של מחלקת יודאיקה, ספריית הרווארד באוניברסיטת הרווארד ומרכז המידע לאמנות ישראלית. צפריר נפטר בגיל 105 ב־3 בדצמבר 2016 בישראל.

מקורות
1. תחקיר הבית לצילום, 13 באפריל 2016
2. ארכיון אוניברסיטת הרווארד
3. ערך ויקיפדיה
4. דף שיחה עם צפריר, ויקיפדיה
5. מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
6. הספרייה הלאומית
7. על המשמר, 24 ביוני 1955