פרלוב דוד

תקופת צילום: 2003-1952
אזור: ישראל, צרפת ורחבי העולם

דוד פרלוב נולד בריו דה ז'ניירו, ברזיל, ב־9 ביוני 1930, למשפחה שמוצאה משושלת חסידים שהתבססה בצפת. בגיל צעיר החל להתעניין ולעסוק בציור, ובשנת 1952 נסע ללמוד ציור בפריז, אך כעבור זמן עזב את הציור לטובת עיסוק בקולנוע. לצד זאת רכש מצלמת Agfa Solinette והתנסה גם בצילומי סטילס: מחלון חדר המלון בפריז, תחנות רכבת, רחובות, הסטודיו לאנימציה שבו עבד וכן ידידים קרובים, וכמו שרטט באופן אינטואיטיבי את הטריטוריה שבה הוא עתיד לפעול וליצור. ב־1957 עבד פרלוב כאסיסטנט של אנרי לנגלואה, מנהל הסינמטק הצרפתי, וכעורך בסרט על מארק שאגאל עם היוצר התיעודי ג'וריס איוונס. באותה שנה ביים את סרטו הראשון, סרט קצר בשם דודה צ'יינה הזקנה, שהתבסס על ציורים של ילדה. בשנת 1958 היגר לישראל עם אשתו מירה, והזוג השתקע בקיבוץ ברור חיל. ב־1961 עזב הזוג את הקיבוץ והתיישב בתל־אביב. פרלוב החל לביים סרטי הסברה תיעודיים מוזמנים, התוצרת הקולנועית הדומיננטית של התקופה, ובמסגרת זו פיתח סגנון פיוטי אישי. ב־1963 יצר את הסרט התיעודי הקצר בירושלים, שהפך לאבן דרך של קולנוע אמנותי ישראלי, כאשר חרג מהסגנון המוכתב לו על ידי הגופים המזמינים לטובת יצירה חופשית וייחודית.
בשנת 1973, לאחר שהתקשה לקבל הזמנות לעשיית סרטים, החל פרלוב ליצור את יומן, יצירה אישית מונומנטלית, שנוצרה בעזרת ציוד בסיסי ותקציב מצומצם, והניחה יסודות לעשייה תיעודית אישית בישראל. העבודה על הסרט, שחולק לשישה פרקים, נמשכה כעשור, עד שנת 1983. בעת יציאתו זכה יומן להכרה כיצירה מכוננת בתולדות הקולנוע הישראלי, והוא הוקרן בצ'אנל 4 בטלוויזיה האנגלית. ב־1989 סיים פרלוב את הגרסה העברית ליומן. בשנת 1998 החל פרלוב לביים סרט המשך ליומן, תחת השם יומן מעודכן, שהושלם ושודר בטלוויזיה ב־2001. מעבר לעשייתו התיעודית יצר פרלוב שני סרטים עלילתיים: הגלולה (1972), 42:6 (1969). ב־1973 הצטרף פרלוב כמורה לחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב והפך בו לאחד המורים הבולטים והמשפיעים. פרלוב לימד בחוג עד למותו ב־13 בדצמבר 2003.

לצד כל אלה עסק פרלוב גם בצילום סטילס, ונודע בזכות צילומיו כפולים במצלמת אולימפוס פן. ב־1999 זכה בפרס ישראל לקולנוע ונכלל גם בספר צלמי הארץ (לצלמי סטילס), שיצא לאור ב־2003. בשנת 2014 נערכה לפרלוב במשכן לאמנות בעין חרוד התערוכה דוד פרלוב – רישומים, תצלומים, סרטים.

"ב־1961, (שלוש שנים לאחר הגיעו ארצה) שב פרלוב ליצור בצילום סטילס ומאז התמיד לעסוק בו באופן רציני. הוא ליקט במצלמתו מהיום־יום בביתו, רגעם בנאליים, בני משפחה, וידידים – התבוננות אישית שאינה מגויסת למען רעיון, עלילה או מסר, שהם מעבר לאישור הפשוט לנוכחותם של אלה בחייו. כמו כן הרבה לצלם ברחובות הסמוכים לביתו, והמראה הנשקף בצילומים נראה מיידי, פשוט ואנושי, ללא מטאפורות לאומיות או חברתיות. [...] מרחב ראייתו אינו מוגבל על ידי תסריט מוגדר, תקציב, מגבלות ציוד או נוכחות אנשי צוות – חירות עצומה למי שחווה מגבלות מעיקות בפעילותו הקולנועית [...] במהלך פעילותו הקולנועית רבת השנים נתן פרלוב משמעות מיוחדת לצילומי סטילס, ובמיוחד לאלה שהם מטריטוריית אלבום המשפחה [...] בסדרת 'הלוחם הזקן', פרלוב מתבונן במצלמתו באחד מאורחי בית הקפה השכונתי, איש זקן, שנעור לחיים כשהוא מציג למצלמה 'רגעים יפים' מחייו, צילומים ישנים בהם הוא מופיע כאיש צעיר לבוש בחאקי. ה'רגע של פרלוב' הופך להיות קסום, והוא נודד בין מציאות לבדיה, בין הממשי לאפשרי." (מתוך: טלפנתי היום לישו: על עבודות הצילום של דוד פרלוב, מאת: שוקה גלוטמן, ינואר 2001)

מקורות
1. אתר הצלם
2. ויקיפדיה
3. הספרייה הלאומית
4. ספר הקולנוע הישראלי
5. ארכיון הסרטים הישראלי
6. דוד פרלוב סטילס, 2002-1952, Vimeo
7. צלמי הארץ, הקיבוץ המאוחד + מפה, עורך: גיא רז, 2003, עמ' 208