ערד שלמה

תקופת צילום: 2000-1965
אזור: ישראל

שלמה ערד נולד באוסטריה ב־1936, עלה לארץ בגיל 11 והתחנך בקיבוץ רמת השופט. בשנים 1955-1948 שירת בצה"ל, מהן כחמש שנים כקצין ביחידה קרבית. בשנים 1962- 1964 שהה באירופה ולמד קורסים במגוון נושאים בתחומי הצילום (צילום דיוקן, צילום מסחרי ותעשייתי, טכניקות מעבדה ועוד) במוסדות של חברת אגפא במינכן ובווינה. ב־1965 חזר לארץ והחל לעבוד כצלם מקצועי וכעוזר לצלם האופנה פיטר הרצוג. בשנים 1966- 1976 עבד כצלם עצמאי בעיתונים הארץ, ידיעות אחרונות ומעריב, וביצע משימות מיוחדות עבור כתבי עת באירופה. ב־1973 צילם במלחמת יום כיפור, וב־1974 במלחמת האזרחים בקפריסין. בשנים 1992-1977 שימש כצלם של ניוזוויק מגזין בישראל ונשלח למספר רב של משימות צילום בארץ ובעולם: 1977, מצרים אחרי ביקור סאדאת בישראל; 1978, מבצע ליטני בלבנון; 1982, מלחמת לבנון הראשונה; 1988, המשחקים האולימפיים בדרום קוריאה; 1991, הונגריה, תחנת המעבר ליהודים המהגרים מרוסיה ועוד. מ־1993 היה צלם עצמאי של כמה כתבי עת ברחבי העולם (ביניהם לייף, ניו יורק טיימס, שטרן, לה פיגרו ולה מונד).

מה שקרה למיכה בר־עם ולשלמה ערד בצוהרי היום ב־23 באוקטובר 1973 הוא מסוג האנקדוטות שמעטרות שוליים הזויים של מלחמות וצלמי מלחמות.
"ב־25.10.1973, יום אחרי סיום מלחמת יום הכיפורים, עיטרה את עמוד השער של עיתון מעריב ידיעה קצרה תחת הכותרת 'שני צלמי עיתונות לקחו בשבי 20 חיילים מצרים'. בידיעה, מאת יעקב ארז, נכתב: 'שני צלמי עיתונות, מיכה בר־עם ושלמה ערד, שביקשו לצלם סוללת טילים בקרבת העיר סואץ, נטלו בשבי קבוצה של כ־20 חיילים מצרים שהסתתרו בין הטילים. שני הצלמים נכנסו לתוך אזור הסוללה כשהם מצוידים במצלמותיהם בלבד, כשלפתע נתקלו בכמה חיילים מצרים שהסתתרו באזור הסוללה. החיילים המצרים הניחו את נשקם, וחבריהם שהיו במקום הצטרפו אליהם ונכנעו. שני הצלמים נטלו בשבי את החיילים, שהיו כנראה מפעילי הסוללה [..]

איך שני צלמים מדופלמים שכמוכם לא דאגו לתעד את התקרית בזמן אמת?
ערד: 'היינו עסוקים במעשה עצמו, ולא היה מישהו שיצלם אותנו מהצד. בדיעבד אני מצטער שלא צילמנו. אולי היינו צריכים לתת קליק כשהם צעדו לפנינו. כל דבר אחר במלחמה צילמנו בלי לחשוב בכלל, ודווקא את זה לא [...]"
כמעט לכל מלחמה יש צילום אייקוני, ליום הכיפורים אין. ערד: "למרות הניצחון של צה"ל, לא נצרבה בחברה הישראלית תודעת ניצחון. את מלחמת יום כיפור מעדיפים להדחיק, או לדון בה מזווית הדיכאון והשבר. זאת הסיבה שאין פריים סמלי"." (ישראל היום, 2013)
המוטו של ערד נסמך על אמירה של הצלם הצרפתי רובר דואנו (Doisneau): "צילום טוב הוא צילום שגורם למתבונן בו להתרגש או לחייך או שניהם יחד".

ערד אצר כמה תערוכות ובהן: פאול גולדמן - צלם עיתונות: 1961-1943, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 2004; והאזרח רבין, בית אבי חי, ירושלים, 2008. הוא מתגורר בתל אביב. תצלומיו נמצאים בחלקם ברשותו וחלק בארכיון צה"ל.

תערוכות, פרסים ופרסומים (מבחר)
1994, השתתף בספר יום בחיי ישראל, בהוצאת Collins Publishers, סן פרנסיסקו, ארה"ב / 1992, תערוכה קבוצתית, האינתיפאדה, גלריה עמי שטייניץ, תל אביב / 1984, צלם ראשי בספר הבדואים, בהוצאת מסדה, תל אביב / 1974, זכה בפרס אנה ריבקין בריק, הציג תערוכה בבית סוקולוב, תל אביב / 1966, השתתף בתערוכה קאפה-שיים, לזכרם של הצלמים רוברט קאפה ודיוייד סיימור, בית סוקולוב, תל אביב

מקורות
1. שיחה עם שלמה ערד, 2001
2. צלמי הארץ, רז גיא (עורך), הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 152
3. שני הצלמים שלקחו בשבי 18 חיילים מצרים, יעקב לויתם, ישראל היום, 13.9.2013