סיגל אבני

תקופת צילום: 1988 ואילך
אזור: ישראל, אנגליה

סיגל אבני נולדה ב־30 בדצמבר 1960 בתל־אביב. היא למדה צילום במדרשה לאמנות ברמת השרון (1987) ובעלת תוארMA מ־Saint Martins, לונדון (1999). בין הצלמים שהשפיעו עליה: Ralph Eugene Meatyard, Emmet Gowin, Sally Mann. כתב העת מאזניים, הירחון הישראלי לספרות, הקדיש לעבודותיה את גיליון פברואר 1993, והחל מאותה שנה היא מאיירת עבור הוצאות ספרים בישראל, בגרמניה ובאנגליה. ב־1995 היגרה אבני ללונדון, אנגליה.

"עבודתה של אבני עוסקת בקשר שתיקה. בניסיון לפרק ולהסיר את המקף המחבר בין שני היסודות הכבולים האלה, של מזימה ושל הסוואתה, וליצור באמצעות הפירוק הזה מרחב של התגלות נשית [...] שתי הנשים, אם ובתה, איה ומירנדה, נתונות בעיצומו של טקס בלתי מוגדר, פרטי לחלוטין, טקס נטול טקסט... אבני מדיחה את הגנאלוגיה הקדושה של האב והבן ומעמידה תחתיה בחלל השחור, עירום וריק מתרבות ומזיכרון היסטורי, שושלת חדשה ונשית לחלוטין [...] העדויות על קיומו של 'החוץ', של האב, של הבעל, משתמרות בתוככי העולם הגופני כצלקות, כמומים של גדילה מעוכבת עד בלי די, כטבעת נישואין שאינה ניתנת להסרה, כפרוורסיה." (מתוך: המפלצת של האהבה: עם תערוכתה של סיגל אבני בגלריה גורדון, שבא סלהוב, סטודיו 108, נובמבר 1999)

"בעבודות המוקדמות (שהוצגו לראשונה בתערוכת יחיד בגלריה 'קמרה אובסקורה', ב־1992), בעודי עוקבת אחר הקודים המסורתיים ביותר של 'צילום פורטרט', ניסיתי לשאול שאלות על זהותה של הדמות המצולמת; לחשוף את קווי התפר שבין הצלם/ת, הדמות המצטלמת והדימוי המצולם, ובכך לצלול אל שורשיה של שפת הצילום עצמה. גוף העבודות הזה נבע מקבוצת עבודות 'קולאז'יות', שפרקו וביארו מחדש ישויות שאיבדו את ישותן המקורית והציגו זהויות חדשות רב־משמעיות, שאינן מוגדרות לגמרי. ככאלה הן חשפו קונפליקטים בהצגה ובהגדרת הזהות של 'העצמי' מחד, ומאידך כמו ניהלו שיח על מורכבותו של תהליך הצילום; על מידת 'האמת' ו'המציאות' בצילום. הקולאז'ים האלה גילו לי את כוחה ההבעתי של המסכה, ובשלב מאוחר יותר התמקדתי בצילומים מבוימים, שהיו תוצאה של דיאלוג בין הדמות המצטלמת והמסכות שהיא חבשה, שפעמים רבות היו עשויות מהפנים שלה עצמה.

המסכות חלחלו לתוך זהותה של הדמות המצטלמת והשתיים הפכו לאחת - ישות חדשה, מציגה עצמה בפני העדשה, כמו מודעת ל'אקט הצילום' שיצר אותה, ובכך בו זמנית מסתירה וחושפת את עצמה, פעמים רבות מתגרה ומאתגרת את הצופה בשאלות על זהות מינית. בכוך הצילומים האלה חיפשתי אחר הרגע הנדיר, שבו הישות החדשה, אם כי חושפת את קווי התפר שהרכיבו אותה, בכל זאת נראית כמעט אמיתית, כמעט כמו הייתה יכולה להתקיים ב'מציאות'." (סיגל אבני, מתוך: ימים חמים, גלריה רוזנפלד, 2008)

תערוכות יחיד (מבחר)
2003, הפריה מלאכותית, גלריה רוזנפלד, תל אביב / 1999, קול על גב העור, גלריה גורדון, תל אביב / 1999, Watershed, בריסטול, אנגליה / 1998, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית / 1996, גלריה הקיבוץ, תל אביב / 1995, Wolfson College , אוקספורד, אנגליה / 1994, הגלריה של המדרשה לאמנות, רמת השרון / 1992, קמרה אובסקורה, תל אביב

תערוכות קבוצתיות (מבחר)
2008, ימים חמים, גלריה רוזנפלד, תל אביב / 1998, Multiplicity, 24 אמנים מביטים על שכפול גנטי (cloning), לונדון, אנגליה / 1997, Double Exposure, העמותה האנגלית־ישראלית לצילום, Diorama Gallery, לונדון, אנגליה / 1993, תשע נשים אמניות, גליה לימבוס, תל אביב / 1991, חשיפה לאור, הביאנלה הישראלית השלישית לצילום, המשכן לאמנות, עין חרוד / 1988, הביאנלה הישראלית השנייה לצילום, המשכן לאמנות, עין חרוד /

פרסים
2000, The Epson Digital Art & Digital Print Award, פרס ראשון, לונדון, אנגליה / 1995, פרס קרן סנדרה ג'ייקובס אנגליה־ישראל לפרויקט מהגרים ישראלים בלונדון / 1988, פרס האמן הצעיר בביאנלה הישראלית השנייה לצילום, עין חרוד

מקורות
1. מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
2. נשים כואבות, אביבה לורי, הארץ, 27.5.2003
3. צלמי הארץ, הקיבוץ המאוחד והוצאת מפה, עורך: גיא רז, 2003, עמ' 232