נרינסקי שלמה

תקופת צילום: 1939-1905
אזור: ירושלים, ארץ ישראל

שלמה נרינסקי נולד בכפר אביאן בחבל קורסק שברוסיה. בצעירותו למד לצייר ולנגן בפסנתר, ועם מעברו למוסקבה הקדיש עצמו לציור, אך עסק גם בתיאטרון. ציוריו של פול סזאן הביאו אותו לנסוע לפריז ב־1904 לפוגשו.
ב־1905 חזר לרוסיה, לאחר שבדרך למד צילום בפריז או בברלין. באותה שנה גם הגיע לראשונה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם גר בבניין פיינגולד שברחוב שער יפו. נרינסקי חבר לקבוצת פועלים שכללה את דוד בן גוריון ויצחק בן צבי, לקבוצת שחקני תיאטרון ולאנשי בצלאל. בימי שישי היו מגיעים החברים למפגש בביתו של אליעזר בן יהודה. בירושלים עבד נרינסקי עם צלמים כחוטימסקי (פוטוגרפיה אחדות), בהרב וטומאיאן. במודעות פרסומת מהשנים 1912-1909 הוא מזמין לבוא אליו לסטודיו שליד השער החדש (מול הכנסייה הצרפתית), ומעדכן כי הוא גר בבית אבושדיד (רחוב החבצלת 8). בעת ההיא הצטלמו אצלו י"ח ברנר, רבקה אהרונסון ואחרים. ב־1912 הוזמן נרינסקי על ידי "אחד מעשירי אמריקה" לצלם את נופי ירושלים ואנשי הארץ, ונראה כי הציג תצלומים אלה ב־1913 בתחרות צילום בבריסל, בלגיה, וזכה במדליית זהב. לא ברור אם אשתו, סוניה נרינסקי (1965-1888), עסקה אף היא בצילום או בעבודת מעבדה.
בזמן מלחמת העולם הראשונה הוגלה נרינסקי על ידי הטורקים יחד עם אשתו סוניה למצרים. הוא פתח באלכסנדריה סטודיו לצילום ששירת את הקהילה היהודית, ומאוחר יותר נדד לקהיר ופתח גם שם סטודיו. יש הטוענים כי במהלך שהותו במצרים חבר למשלחת חפירות בריטית וצילם עבורה חלק מתהליך החפירות של קבר תות אנח אמון, אך אין לכך סימוכין חזותי. בתקופה זאת הוא הרבה לצייר וחתם על ציוריו בשם נראני (שניתן לו ע"י אליעזר בן יהודה), ובמשמעותו הרומנטית – "אני הנר המפיץ אור".
ב־1918 יצא לאור סט גלויות פיקטוריאלי מצילומיו של נרינסקי, בהוצאת האחים ג'מאל, ירושלים, שבו נופים, דמויות ואתרים. ב־1925 הציג נרינסקי תערוכת ציורים בגלריה בלזק בפריז, וב־ 1932 היגר לפריז ופתח שם סטודיו. בשנות ה־30 השתתף בכמה תערוכות קבוצתיות, וב־1939 זכה לתערוכת יחיד כצייר. מלחמת העולם השנייה קטעה את הצלחתו היחסית, והוא נכלא במחנות בדרנסי ובסן דני.

ב־1944 שוחרר נרינסקי מהמחנות לאחר שנכלל ברשימת חילופי שבויים בין גרמנים ששהו בארץ ליהודים, וזאת בעזרת ידידו יצחק בן צבי (לימים נשיא המדינה). לאחר השחרור הגיעו נרינסקי ואשתו סוניה לארץ והשתקעו בקיבוץ עין חרוד. למרות תשישותו חזר נרינסקי לצייר, וב־1945 הציג תערוכה בבית שטורמן שבקיבוץ. באותה שנה הציג מציוריו גם בגלריה כ"ץ בתל אביב, שעליה כתב גם מבקר האמנות ד"ר חיים גמזו, שהבחין בין נרינסקי הצלם לנראני הצייר.
בשנות ה־50 נסע נרינסקי לפריז, לאסוף כ־400 מציוריו שהושארו שם וכן את ציוד הצילום שלו. אז חזר לארץ והשתקע בחיפה, שם לימד צילום בבי"ס ויצ"ו עד למותו ב־1960. ב־1964 הוצגה תערוכה מציוריו במוזיאון חיפה, ב־1981 נערכה לו תערוכה מצילומיו בירושלים, ותערוכה נוספת נערכה ב־2005 במוזיאון לצילום בגן התעשייה בתל חי.
נרינסקי נודע בתחום הצילום בעיקר בזכות סדרת גלויות מהתקופה הראשונה שלו בארץ, שכללה דימויים מגורענים רומנטיים מארץ ישראל, אך נשמרו גם תצלומי מקור בפורמטים גדולים יותר וכמה תשלילי זכוכית באוספים פרטיים.

ארכיון
כמה מציוריו נמצאים במוזיאון חיפה לאמנות, ותצלומיו נמצאים באוספים פרטיים, בארכיון הציוני ובספרייה הלאומית.

מקורות
1. שלמה נרינסקי. עורכים: אלי שילר ומנחם לוין. הוצאת אריאל, חוברת 66-67, אב תשמ"ט, אוגוסט 1989, עמ' 185-183.
2. שיחה עם תלמידתו נעמי צור, ספטמבר 2002.
3. שיחה עם תלמידתו נאורה ברל-הירש, 2015.
4. אתר עיתונות יהודית היסטורית.
5. Documentors of the Dream, Pioneer Jewish Photographers in the Land of Israel, 1890-1933. Vivienne Silver-Brody. The Magnes Press, The Hebrew University, Jerusalem & the Jewish Publication Society, Philadelphia, 1998, P 132-145.