מנדיל גברא

תקופת צילום: 1990-1962
אזור: ישראל

מנדיל גברא נולד ב־1936 למשפחת צלמים בבלגרד, יוגוסלביה (כיום סרביה). סבו מצד אימו, גברא קונפינו, היה צלם החצר של מלך יוגוסלביה. לאביו משה היה סטודיו לצילום בעיר נובי־סאד, לשם עברה המשפחה. עם עליית השלטון הנאצי היגרה המשפחה לאלבניה, שם הוסתרו בני המשפחה על ידי רפיק וסלי, שהיה אחד מעוזריו של האב, ועל כך זכה בתואר חסיד אומות העולם. לאחר המלחמה שבה המשפחה ליוגוסלביה. בשנת 1949 עלו בני המשפחה לארץ והשתקעו בחיפה, שם פתח האב משה את פוטו תלפיות. גברא היה בתנועת הצופים, התגייס לנח"ל, ולאחר מלחמת סיני (1957) חזר לקיבוצו תל קציר. הוא למד צילום בבית הספר הגבוה לצילום בברמינגהם, אנגליה, ועם תום לימודיו עבד אצל צלמי פרסום בלונדון, שם גם נישא לנעמי. השניים חזרו לארץ, ובאוגוסט 1962 פתחו את סטודיו גברא ברחוב העבודה 24 בתל־אביב.
"כאשר התחלתי לעבוד בסטודיו שלי [...] לא זו בלבד שהיה קשה לחדור לשוק, אלא שהייתי צריך קודם כל ליצור את השוק עצמו. רבים מן העוסקים בפרסום באותם הימים ראו בי מתנשא, שמוכן לצלם רק צילומי פרסומת ולא מוכן לצלם גם חתונות, למשל". (תמונות בשחור־לבן, 2001)
בין לקוחותיו של גברא בעת ההיא נמנו משרדי הפרסום הגדולים, משרדי הממשלה, הבנקים הגדולים, מפעל הפיס, אל על, אמקור, תדיראן ועוד. הוא צילם מלכות יופי וידוענים של שנות ה־60 וה־70 לתמונות השער של כתבי העת לאשה ואת, וזמרים ולהקות לעטיפות תקליטים של הד ארצי. גברא גם עבד עם בכירי האופנאים, ביניהם פיני לייטרסדורף במשכית, גדעון אוברזון בגוטקס, דיוה ואתא.

קולגות שפעלו בעת ההיא היו מולה עשת, חנן שדה ופיטר הרצוג, שגם היה ידיד המשפחה.
נעמי אשתו, שהייתה לו לעזר במעבדת הצילום, אמרה: "הייתה לי ערכה של צבעים - מחום לשחור, ומכחולים דקים, ובעזרתם הייתי מרטשת את התמונות. זו הייתה המון עבודה, שעירבה בין היתר גם שימוש בסכין גילוח של פעם, שהיה עבה וגס". (הארץ, 2011)
ב־1969 ייסד גברא את האיגוד הישראלי לצלמי פרסומת ותעשייה, ב־1979 הצטרף להתאחדות הצלמים המקצועיים, וב־1985 נבחר לנשיאה למשך שנתיים. בשנת 1974 החל ללמד צילום בבצלאל, במכללת הדסה ובמכללת קריית אונו, וב־1990 הפך את הסטודיו שלו לבית ספר לצילום על פי מודל שהכיר בארה"ב. ב־2001 הוענק לגברא פרס "צלם המאה" מטעם התאחדות הצלמים המקצועיים באירופה. את הפרס קיבל על תרומתו לקידום הצילום בישראל ועל חינוך של דורות של צלמים צעירים. באותה שנה יצא לאור גם ספרו תמונות בשחור־לבן, והוא היה בעיצומה של עבודה על ספר נוסף, אך נפטר ב־19.2.2006, לפני שהספיק לסיימו.

סטודיו גברא ממשיך לפעול כבית ספר לצילום מקצועי בהנהלת בתו של גברא, רותי מנדיל-חלבי. הסופרת מיה קלינגר-כהן כתבה ב־2022 ספר ששמו הצילום שהציל אותנו, המספר על חייו של גברא מנדיל בתקופת השואה. ב־2023 נערכה לזכרו של גברא התערוכה התעשייה, באוצרותו של איתן טל בגלריית המשכן - בית מאירוב, חולון.

מקורות
1. ויקיפדיה
2. גברא מנדיל: תמונות בשחור־לבן, הוצאת מלוא, 2001
3. בלדה לנאיבי, שחר אטואן, הארץ, 14.10.2011
4. משייקה אופיר ועד דודו טופז, מאת: דוד פטימר, מעריב, 31.1.2023