בר-עם מיכה

תקופת צילום: 2000-1953
אזור: ישראל

מיכה בר-עם נולד בברלין כמיכאל אנגולי ב־26.8.1930. משפחתו עלתה לארץ ב־1936 והשתקעה בחיפה, ובשנת 1944 החליף את שם משפחתו לבר-עם. בר-עם לחם במלחמת העצמאות בחטיבת הראל של הפלמ"ח והיה ממייסדי קיבוץ מלכיה ב־1949. בשנים 1953-1957 התקבל לחברות בקיבוץ גשר הזיו, שם צילם תמונות ראשונות והצטרף למשלחת ארכיאולוגית במדבר יהודה בראשות יוחנן אהרוני. ב־1954 רכש בר-עם את מצלמתו הראשונה, מצלמת לייקה. בשנות ה־50 עבד בר-עם אצל הצלם וולטר קריסטלר; בשנים 1966-1957 היה צלם וכתב מערכת בשבועון במחנה; 1956, הצטרף ליחידת סיור במבצע קדש; 1961, צילם במשפט אייכמן; בשנות ה־60 היה חבר וצלם במשלחות החפירות במדבר יהודה של אהרוני, ידין ובר אדון; 1967, צילם במלחמת ששת הימים בירושלים וברמת הגולן, ובאותה שנה הצטרף לקבוצת הצלמים הבינלאומית Magnum; 1975-1967, צלם ועורך צילום בירחון Israel Magazine; 1992-1968, צילם עבור העיתון The New York Times; 1973-1971, תיעד את פעילות הפנתרים השחורים בירושלים; 1973, צילם במלחמת יום הכיפורים בסיני וברמת הגולן; 1974, חבר מייסד של המרכז הבין־לאומי לצילום, I.C.P., ניו יורק; 1977-1974, יועץ לצילום במוזיאון ישראל, ירושלים; 1982, צילם את פינוי ימית ובמלחמת לבנון; 1992-1977, יועץ ואוצר לצילום במוזיאון תל אביב, שם הקים את המחלקה לצילום, היה אוצר תערוכות והתחיל בבניית אוסף הצילום של המוזיאון; משנת 1993 ואילך, צלם ואוצר עצמאי.

בר-עם החל להציג תערוכות ב־1957 – תערוכת בציר ראשון בבית סוקולוב בתל אביב – והיה לחתן פרס ישראל לאמנות פלסטית (בתחום הצילום) בשנת 2000. בר-עם משלב בתצלומיו נקודות מבט עיתונאיות, מתעדות ורגשיות, הנותנות לעבודותיו גוון ייחודי. הוא מהווה "צומת" מרכזי על ציר ההיסטוריה של הצילום המקומי, מכיוון שכיום הוא מוותיקי הצלמים בארץ ואוצר הצילום לשעבר במוזיאון תל אביב, מהראשונים שהציגו צילום היסטורי במוזיאונים בארץ. בר-עם הוציא וערך ספרים רבים, זכה במלגות ובפרסים רבים, תצלומיו נמצאים באוספים פרטיים ומוזיאליים ברחבי העולם. נשוי לאורנה לבית זמירין ולהם שלושה בנים. בני הזוג מתגוררים ברמת חן ובביתם נמצא גם ארכיון התשלילים של בר-עם. ב־2022 הוצג הסרט "1,341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם" של הבמאי התיעודי רן טל בפסטיבל דוקאביב. בעקבות הסרט הוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות התערוכה לצלם ולשכוח: רן טל אחרי מיכה בר-עם שאצר ד"ר נעם גל.

"העיתונות נחשבת ל 'טיוטה הראשונה' של ההיסטוריה, בהיותה תגובה להתרחשות בזמן אמת. אך מטבעה של התקשורת שהיא נשאבת אל הדרמטי, הקוטבי, הקיצוני, החריג והיוצא דופן – ופוסחת לרוב על השגרתי והיומיומי...כאיש שטח אני מחויב בתגובה מיידית ומדויקת ממקום ההתרחשות. אימצתי את אמרתו של רוברט קאפה, 'אם תצלומיך אינם טובים דיים – אינך קרוב מספיק'. בדיעבד הייתי מוסיף שורה משלי: אם אתה קרוב מדי ואפך צמוד למראה – אתה מאבד פרספקטיבה."
מתוך: המלחמה האחרונה, ספר מלווה תערוכה, מוזיאון תל אביב, 1996, עמ' 224

מקורות
1. ערך ויקיפדיה: מיכה בר-עם
2. אתר הצלם
3. "1,341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר־עם": דיוקן מרתק של צלם מלחמה, נירית אנדרמן, הארץ, 29.5.2022
4. צלמי הארץ. עורך: גיא רז. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 164
5. Und sie haben Deutschland verlassen...müssen. Fotografen und ihre Bilder 1928–1997, Editor: Klaus Honnef, Author: Frank Weyers, Bonn 1997, P. 44