לאנדאוור לו

תקופת צילום: 1949-1934
אזור: ירושלים, ארץ ישראל

לואיז (לו) לנדאוור נולדה ב־19.7.1897 למשפחת לוי בקלן, ועברה הכשרה חקלאית בתחילת שנות ה־20 בגרמניה. ב־1923 נישאה לד"ר גאורג לנדאוור (1954-1895), שניהל את מחלקת ההתיישבות של עולי גרמניה בארץ ישראל. בשנים 1929-1928 למדה באקדמיה ללימודי צילום במינכן (Munchner Fotoschule). בראשית שנות ה־30 עברו בני הזוג לברלין, ולו המשיכה בלימודי הצילום, כנראה ב-Lette-Verein, אצל Walter Peterhans, שמאוחר יותר לימד צילום בבית הספר באוהאוס. ב־1934 היגרו בני הזוג לישראל והתגוררו בירושלים. באותה תקופה צילמה לנדאוור עבור כתב העת היהודי Judische Rundschau, שהמשיך לצאת לאור בברלין. בשנת 1936 צילמה, יחד עם הבימאית אווה שטרן, את הסרט Jugend Aufbruch der. בשנים 1948-1942, במסגרת בצלאל החדש, החלה ללמד צילום במסגרת המחלקה לגרפיקה שימושית. לנדאוור ותלמידיה התנסו בפוטוגרמות ובפוטו־קולאז'ים ברוח המודרניזם הגרמני, ואף הציגו תערוכה בבית הנכות הסמוך ב־1944. לנדאוור הציגה באותו מקום תערוכת יחיד ב-1945. במקביל להוראה בבצלאל הרבתה לצלם מבנים ארכיטקטוניים של עולי גרמניה, בעיקר בקיבוצים, וזאת עבור המחלקה שניהל בעלה. לנדאוור למדה בארה"ב גם צילום צבע, אך עזבה את בצלאל ב־1948. שנה לאחר מכן היגרו בני הזוג לארה"ב ולנדאוור הפסיקה לעסוק בצילום. בשנות ה־80 היגרה שוב, הפעם לשוויץ. לימים איבדה או השמידה את תשלילי הזכוכית שהיו ברשותה, כפי שהעידה במכתבה לארכיון הציוני בירושלים ב־1985. לנדאוור מתה בלוזאן או בלוגאנו בשנת 1991. מעבודותיה הוצגו בתערוכה חלוצות הצילום, פסטיבל הצילום ה־7, תל אביב, 2019, שאצרו גיא רז ונועה צדקה.
בתצלומיה ניתן להבחין בשתי גישות צילומיות. האחת מסורתית וקלאסית, שבה נקטה בעיקר בצילומי המבנים והקיבוצים, והשנייה משוחררת ומודרניסטיות יותר, שנראית בעבודות הפוטוגרמה, בצילומי חוף הים ובדיוקנאות. בין השאר צילמה את ש"י עגנון, ארתור רופין ודבורה ברטונוב. ב־2015 התגלו במחסן בית הספר לאמנות בבצלאל כ־30 תצלומי מקור שאותם צילמה לנדאוור במחלקה לצילום בשנים 1945-1944, הצילומים מתעדים את לימודי הצילום במוסד. ב־2018, בעת עבודתה על ספרה האמת הפוטוגרפית אמת טבעית היא – כרוניקה של מחלקה לצילום, גילתה נועה צדקה מידע נוסף בארכיון העיר ירושלים, בארכיון הציוני וברשת האינטרנט, דרך בית מכירות פומביות בברלין, שקיבל תצלומים רבים, ביניהם דיוקנאות עצמיים ופוטוגרמות וכן קורות חיים מדויקים יותר.

בשיחת רדיו עם מנהל בצלאל, מרדכי ארדון, בעת הצגת תערוכת הסטודנטים בשנת 1944, דנים לנדוואר וארדון בשאלת הנצח על הקשר בין צילום לאמנות:
"...
הקריין: רווחת הדעה כאילו הצילום אין לו עסק עם האמנות, וקשה לראות בו יותר מעזרה טכנית.
ארדון: לאו דווקא. הצילומים אשר לפניך בתערוכתנו, מעשה ידי תלמידינו, בהנהלת המורה לו לנדאוור, מעידים על הגורם האסתטי שבצילום. הגב' לנדאוור, מה דעתך בשאלת 'צילום ואמנות'?
לנדאוור: רוב האנשים מוציאים את הצילום מרשותה של האמנות, ויש בדבר קורטוב של אמת, אם נשים לב לעובדה שרוב האנשים נתקל בעיקר בצילום מעשה חובבים. אך הצילום המודרני כבש לו מכבר מקום נכבד בין האמנויות. בעיני רבים מקום הצילום הוא: 'מה האמנות הזאת לכם?'. ניגשים לתיבה, לוחצים על כפתור והנה צילום! אך לאמיתו של דבר, צלם־אמן מצייר באמצעות האור על לוח הצילום, ואף תפיסתו האישית של הצלם תיקלט בו. קמו למקצוע הזה אמנים גדולים, ואמנות הצילום הולכת ומתפתחת מדי יום ביומו."

ארכיון
67 תצלומים בארכיון הציוני ובאוסף פרטי
ארכיון בצלאל
המוזיאון היהודי בברלין
בית מכירות פומביות בברלין, Bassenge Photography Auction

מקורות
1. ערך ויקיפדיה
2. בצלאל החדש ירושלים, עורך: גדעון עפרת, הוצאת בצלאל, 1987
3. שיחה עם מיכאל היימן, מנהל הארכיון הציוני לשעבר, אוגוסט 2002
4. צלמי הארץ: מראשית ימי הצילום ועד היום, עורך: גיא רז, מפה – מיפוי והוצאה לאור, הקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 112
5. צלמות במרחב הפרטי – צלמות במרחב הציבורי, רונה סלע, בתוך: נשים יוצרות בישראל, 1920-1970, עורכת: ד"ר רות מרקוס, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, סדרת מגדרים, 2008, עמ' 138-99
6. האמת הפוטוגרפית אמת טבעית היא – כרוניקה של מחלקה לצילום, נועה צדקה, הוצאת רסלינג, 2018, עמ' 134-84
7. מכון לאו בק, ניו יורק, ארה"ב
8. Hundred Heroines, Lou Landauer