כרמי בוריס

תקופת צילום: 1995-1939
אזור: תל אביב, ארץ ישראל, אזורים שונים בעולם

בוריס כרמי נולד במוסקבה ב־1.1.1914 בשם בוריס וינוגרד. בגיל 16, אחרי מות הוריו, הוא עבר לגור אצל חברים של דודו בארפורט, גרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון ב־1933 החליט לנסוע לפריז. עד שנת 1936 הוא למד אתנוגרפיה בסורבון, ואז, בשל המצב הפוליטי, נאלץ לעזוב גם את צרפת. הוא חיכה שלוש שנים בדנציג לאשרת כניסה לפלשתינה־א"י, ועבד במהלכן כמחסנאי ובקטיף פירות.
כרמי גילה עניין בצילום מאז לימודיו בצרפת. עם עלייתו ארצה ב־1939 הוא החל לפתח את העניין בתחום כאוטודידקט, וקיבל גם תמיכה ועצות מקצועיות מצלמים אחרים, בין היתר מהנס חיים פין, שהיה גם ידידו. הוא עבד כצלם עצמאי עד שבשנת 1942 התנדב לצבא הבריטי. ב־1946 הצטרף לארגון ההגנה, ועבד ביחידה לשירות מפות ותצלומים של הארגון, שהייתה ביפו, ליד השעון. היחידה עסקה בהכנת תיקים למבצעים, תצלומי אוויר ותיעוד של אירועים, ובין צלמיה היו מרגוט שדה ובנו רוטנברג. בסוף 1947 התמנה כרמי לצלם של העיתון הצבאי חומה, לימים במחנה. מפקדיו הצבאיים החליפו את שמו הרוסי וינוגרד לשם הישראלי כרמי.
"הצלם הצבאי הראשון", כך כונה בוריס כרמי בעיתון במחנה. כרמי היה לא רק מראשוני הצלמים הצבאיים, אלא גם מראשוני צלמי העיתונות בארץ, המתעד את קורותיה, אנשיה והאירועים המתרחשים בה מאז קום המדינה.
לאחר שחרורו ב־1949 התקבל כרמי לעבודה בעיתון דבר, שבו עבד עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1976. ככתב-צלם הוא תיעד את פעילות הפלמ"ח, ההגנה וצה"ל, את גלי העלייה הראשונים שהגיעו לארץ, את המעברות והיישובים החדשים. ב־1956 השתתף כצלם צבאי במבצע סיני. במהלך עבודתו הגיע כרמי לארצות שונות, בהן אפריקה, איטליה, יוון וטורקיה. בין השנים 1960 ועד 1976 נסע, יחד עם הסופר אפרים תלמי, לאזורים שונים בישראל וצילם עבור סדרת ספרים.

כאשר שאלו את כרמי על עבודותיו, הוא היה אומר שלא כדאי לדבר על תצלום שהוא צילם, מפני ש"הצילום מדבר בעד עצמו. יש לפעמים צילומים שלא יכולים לצלם, ואת אלה זוכרים כל החיים." כרמי נזכר: "במבצע סיני ב־1956 הייתי צלם צבאי, והייתי לבד במדבר. לפתע שמעתי התפוצצות. רצתי לכיוון וראיתי ג'יפ בוער ובתוכו חייל. חשבתי רק איך לצלם אותו אבל הוא צעק לי 'הזעק עזרה!'. התביישתי על הזמן שהייתי מוכן להפסיד על התמונה הזאת במקום לחשוב על עזרה אפשרית, ולא צילמתי".
בוריס כרמי נפטר ב־18.9.2002 בגיל 88.

מבחר תערוכות, פרסים וספרים
2002, פרס אנריקה קבלין על מפעל חיים מטעם מוזיאון ישראל / 1995, פרס פורצקי לצילום מטעם מוזיאון תל אביב / 2005, בוריס כרמי – תצלומי נשים, 1940–1980, מוזיאון ארץ ישראל / 1995, בית ראובן, תל אביב / 1992, בית יד לבנים, רעננה / 1987, 40 שנות צילום במחנה (ספר) / 1979, בית אריאלה, תל אביב / 1959, בית סוקולוב, תל אביב / מ־1964 היה כרמי שותף כצלם ראשי בהוצאתם של 11 ספרים, בהם: 1964, כינרת שלי / 1965, אלבום העמק ומסע בארץ הגמלים / 1981, טיול בספארי / 1985, מדינה בעריסה / 1995, הילת האדם 1995

מקורות
1. ערך ויקיפדיה: בוריס כרמי
2. שיחה עם בוריס כרמי, 2002
3. כיצד נלכדה המצודה - כיבוש משטרת עיראק סואידן במלחמת העצמאות, בסיפור ובצילום, יצחק שדה, צילומים: בוריס כרמי, בנו רותנברג, ספריית פועלים, 1949
4. הילת האדם – רטרוספקטיבה של הצלם בוריס כרמי 1995-1945, חיים אברהם, הוצאת עולם הצילום והוידאו, 1995.
5. הספד על מותו של כרמי, אלכס ליבק, עיתון הארץ, 19.9.2002.
6. צלמי הארץ. עורך: גיא רז. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 115-114
7. Und sie haben Deutschland verlassen...müssen. Fotografen und ihre Bilder 1928–1997, Editor: Klaus Honnef, Author: Frank Weyers, Bonn, 1997, P. 99-101