צלמים.ות
כהן מיכאל
2017-1918
תקופת צילום: 2002-1950
אזור: ישראל, ראש העין
מיכאל כהן נולד ב־1918 בסמרקנד, כיום אוזבקיסטן. לאחר מסע נדודים דרך קזחסטן, אפגניסטן, פקיסטן והודו, הגיע ב־1950 לארץ. את רזי הצילום למד מאביו הצלם במהלך שהותם רבת השנים בהודו, והוא נחשב לצלם המיתולוגי של ראש העין. עבודתו כצלם בראש העין החלה במקרה. קודם לכן הוא עבד כצלם בפתח־תקוה, אולם עובד עירייה גירש אותו מהמקום, מכיוון שלא היה לו רישיון צלם. הוא הציע למיכאל לנסוע לראש העין ולעבוד שם. מיכאל הגיע באוטובוס למרכז המסחרי ההיסטורי במחנה א' בראש העין והחל לצלם. יום אחד הגיעה אליו אישה וביקשה שיצלם את אביה. לאחר שסיים, הביט סביבו וראה שני תורים: האחד של אנשים שמחכים ללחם, והאחר של אנשים הממתינים שיצלם אותם. בסופו של אותו יום הרוויח 16 לירות והצטער שלא הקדים לעבוד בראש העין. השמועה על "הצלם" פשטה ביישוב הקטן: תושבים שפגשו בו הזמינו אותו לצלם אותם, את בני משפחתם ואת חבריהם, אחיות הזמינו אותו לצלם בבית החולים הקטן של הדסה בעיר וגננות – את גני הילדים שלהם.
כהן ביקש ממנהל המחנה בראש העין חדר שישמש אותו לעבודתו. הוא קיבל חדר במבנה בריטי, ברחוב העצמאות כיום. לאחר כמה שנים קנה מצלמה חדשה עם פלאש. כשנסע לקנות ציוד בתל־אביב, סיפר למוכר על תלונותיהם של תושבי ראש העין, שלטענתם יוצאים כהים מדי בתמונות הסטודיו שהוא מצלם. המוכר הציע למיכאל להציב שני פנסים כשהוא מצלם תימנים. כהן עשה כדבריו, והתוצאה שימחה את התושבים, שלא נראו מעתה כהים כל כך בתמונות.
אזור: ישראל, ראש העין
מיכאל כהן נולד ב־1918 בסמרקנד, כיום אוזבקיסטן. לאחר מסע נדודים דרך קזחסטן, אפגניסטן, פקיסטן והודו, הגיע ב־1950 לארץ. את רזי הצילום למד מאביו הצלם במהלך שהותם רבת השנים בהודו, והוא נחשב לצלם המיתולוגי של ראש העין. עבודתו כצלם בראש העין החלה במקרה. קודם לכן הוא עבד כצלם בפתח־תקוה, אולם עובד עירייה גירש אותו מהמקום, מכיוון שלא היה לו רישיון צלם. הוא הציע למיכאל לנסוע לראש העין ולעבוד שם. מיכאל הגיע באוטובוס למרכז המסחרי ההיסטורי במחנה א' בראש העין והחל לצלם. יום אחד הגיעה אליו אישה וביקשה שיצלם את אביה. לאחר שסיים, הביט סביבו וראה שני תורים: האחד של אנשים שמחכים ללחם, והאחר של אנשים הממתינים שיצלם אותם. בסופו של אותו יום הרוויח 16 לירות והצטער שלא הקדים לעבוד בראש העין. השמועה על "הצלם" פשטה ביישוב הקטן: תושבים שפגשו בו הזמינו אותו לצלם אותם, את בני משפחתם ואת חבריהם, אחיות הזמינו אותו לצלם בבית החולים הקטן של הדסה בעיר וגננות – את גני הילדים שלהם.
כהן ביקש ממנהל המחנה בראש העין חדר שישמש אותו לעבודתו. הוא קיבל חדר במבנה בריטי, ברחוב העצמאות כיום. לאחר כמה שנים קנה מצלמה חדשה עם פלאש. כשנסע לקנות ציוד בתל־אביב, סיפר למוכר על תלונותיהם של תושבי ראש העין, שלטענתם יוצאים כהים מדי בתמונות הסטודיו שהוא מצלם. המוכר הציע למיכאל להציב שני פנסים כשהוא מצלם תימנים. כהן עשה כדבריו, והתוצאה שימחה את התושבים, שלא נראו מעתה כהים כל כך בתמונות.
הוא התמקד בצילומי דיוקן בסטודיו שלו. כרקע למצולמים הוצב לוח עם נוף אירופי, ובו אגם, עצי נוי, טווס והרים מושלגים. לקראת ראש השנה יצר כהן עבור המצולמים מסגרת לגלויות "שנה טובה" ובה מוטיבים ציוניים שונים: ההתיישבות העובדת, אווירון, בית כנסת, מנורה ועוד. כמו כן הצטלמו התושבים בתלבושות בסגנון הודי, בסגנון תימני ועוד. את התלבושות ההודיות הביא מיכאל מהודו, שאליה נסע לעתים קרובות.
עם השנים הוזמן מיכאל לצלם ברחבי העיר ואף מחוצה לה במוסדות ובאירועים שונים: טקסי ברית, אירועי בר מצווה, טקסי חינה וחתונות, גני ילדים ובתי ספר, תנועות נוער ועוד. מיכאל צילם בעיקר את ראש העין, אך מדי פעם הרחיק נדוד על האופנוע שלו לפתח תקווה, לתל אביב, לכפר קאסם, לאבו גוש ועוד.
מיכאל עבד כצלם עד 2002. לאחר פרישתו מסר את אוסף התשלילים שלו לבית מורשת יהדות תימן. במהלך שנת 2015 סודר האוסף וקוטלג, והחלו בסריקה ובתיעוד שיטתיים שלו. האוסף כולל כ־120 אלף תשלילים בפורמטים שונים. בסוכות תשע"ו הוצגה באמפיתיאטרון העירוני תערוכה בשם "כיכר השוק", ובה פאנל המוקדש לעבודתו של מיכאל כהן, שנכח בטקס ונשא דברים. כהן נפטר ב־2017 בגיל 99. הוא השאיר אחריו 7 ילדים, 20 נכדים ו־14 נינים.
הטקסט מבוסס על טקסט שכתבו ד"ר לביא שי (ישראל נגלית לעין, יד יצחק בן צבי) ויסכה רווה, הארכיון ההיסטורי והמרכז לתיעוד תולדות ראש העין, אוקטובר 2015.
מקורות
1. ישראל נגלית לעין
2. הספרייה הלאומית
3. "איך שאבא הוציא את המצלמה כבר היה תור ענק של לקוחות", מזל טלבי לוי, מגזין מלבאס, 24.12.2017
4. תחקיר הבית לצילום
עם השנים הוזמן מיכאל לצלם ברחבי העיר ואף מחוצה לה במוסדות ובאירועים שונים: טקסי ברית, אירועי בר מצווה, טקסי חינה וחתונות, גני ילדים ובתי ספר, תנועות נוער ועוד. מיכאל צילם בעיקר את ראש העין, אך מדי פעם הרחיק נדוד על האופנוע שלו לפתח תקווה, לתל אביב, לכפר קאסם, לאבו גוש ועוד.
מיכאל עבד כצלם עד 2002. לאחר פרישתו מסר את אוסף התשלילים שלו לבית מורשת יהדות תימן. במהלך שנת 2015 סודר האוסף וקוטלג, והחלו בסריקה ובתיעוד שיטתיים שלו. האוסף כולל כ־120 אלף תשלילים בפורמטים שונים. בסוכות תשע"ו הוצגה באמפיתיאטרון העירוני תערוכה בשם "כיכר השוק", ובה פאנל המוקדש לעבודתו של מיכאל כהן, שנכח בטקס ונשא דברים. כהן נפטר ב־2017 בגיל 99. הוא השאיר אחריו 7 ילדים, 20 נכדים ו־14 נינים.
הטקסט מבוסס על טקסט שכתבו ד"ר לביא שי (ישראל נגלית לעין, יד יצחק בן צבי) ויסכה רווה, הארכיון ההיסטורי והמרכז לתיעוד תולדות ראש העין, אוקטובר 2015.
מקורות
1. ישראל נגלית לעין
2. הספרייה הלאומית
3. "איך שאבא הוציא את המצלמה כבר היה תור ענק של לקוחות", מזל טלבי לוי, מגזין מלבאס, 24.12.2017
4. תחקיר הבית לצילום
-
כלה במרחב ביתי, כהן מיכאל, 1950-1975 -
דיוקן אישה על רקע וילון, כהן מיכאל, 1950-1975 -
אישה בשדה, כהן מיכאל, 1950-1975 -
דיוקנאות בסטודיו על רקע לבן, כהן מיכאל, 1970-1979 -
אירוע חתונה, כהן מיכאל, 1950-1975 -
אירוע חינה של הזוג יוסי וחביבה מעודה, כהן מיכאל, 1969 -
תצלומי סטודיו לתמונת מחזור, כהן מיכאל, 1980-1989 -
ילד בתצלום סטודיו, כהן מיכאל, 1950-1975 -
גבר ועז, כהן מיכאל, 1950-1975 -
גבר, כהן מיכאל, 1950-1975 -
אישה ליד פתח הצצה של תפאורת נוף לראש השנה, כהן מיכאל, 1950-1975 -
צילום סטודיו בפורים, כהן מיכאל, 1950-1975 -
צילום במרחב ציבורי, כהן מיכאל, 1950-1975 -
אירוע חתונה, כהן מיכאל, 1950-1975 -
אירוע חינה של יהודית לבית יצהרי, כהן מיכאל, 1950-1975 -
חתונת שלמה ושושנה יצהרי, כהן מיכאל, 1950-1975 -
תצלומים בסטודיו, כהן מיכאל, 1950-1975 -
חותמת הצלם, כהן מיכאל, 1950-1975