חרודי ארז

תקופת צילום: 1992 ואילך
אזור: ישראל

ארז חרודי נולד ב־2 באפריל 1961 בקיבוץ עין שמר, לעדנה ואמנון חרודי. הוא למד בקמרה אובסקורה בתל־אביב (1991) ופעל שנים רבות עם חברו לספסל הלימודים, האמן ניר נאדר, במסגרת הסטודיו "עושים צילום".

"שישה ביוני 1967 הוא היום החשוב בחייו של הצלם, האמן והאקטיביסט ארז חרודי. זה התאריך שבו הצנחנים הגיעו לירושלים במלחמת ששת הימים, ואביו, אמנון חרודי, נהרג בגיל 30. הוא מיתג את היום המקולל הזה תחת הקוד: '6667'. [...] 'מבחינתי התלכדו האסון הפרטי והלאומי', אומר חרודי. 'האירוע הזה הכתיב את חיי - הייתי בן שש, אחי בן ארבע ואחותי הייתה בבטן של אמא. ברמה הלאומית הכיבוש הופך את העם לשוביניסט וגזען לא רק כלפי ערבים, אלא גם אחד כלפי השני. לפני 30 שנה הגיע ארתור פינקלשטיין והגביר את זה כשהמליץ לביבי להפריד בין יהודים לישראלים, וביבי אמר שהשמאל שכח מה זה להיות יהודי'". (ארז חרודי, 2025)

תערוכות יחיד (מבחר)
2024, במקום הכי נמוך האור הכי גבוהההה, גלריה לאמנות גבעת חיים איחוד / 2012, באר 36, בית האמנים, תל־אביב / 1993, ארז חרודי וניר נאדר: מעשה הצילום בתא הווידוי, גלריה בוגרשוב, תל־אביב

תערוכות קבוצתיות (מבחר)
2025, תקופת ההמתנה, הגלריה לאמנות, גבעת חביבה / 2023, מחאה (פרולוג), נגא, גלריה לאמנות עכשווית, תל־אביב / 2015, אם הדרך, הגלריה הפתוחה לאמנות וסביבה, פארק שקמה, ראשון לציון / 2008, ובסוף נמות: אמנות צעירה בשנות התשעים בישראל, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית / 1995, לא פה לא שם, גלריה גורדון, תל־אביב / 1994, תערוכת מחאה בעקבות הטבח בחברון, גלריה בוגרשוב, תל־אביב / 1994, מפקד הכנה לבג"צ, מוזיאון תל־אביב לאמנות / 1994, גוף ראשון נסתר, מוזיאון יד לבנים, פתח תקווה / 1994, הגלריה לחינוך, קמרה אובסקורה, תל־אביב / 1994, מי ימלל גבולות ישראל, גלריה בוגרשוב, תל־אביב / 1994, המזוודה, גלריה בוגרשוב, תל־אביב / 1994, סכרין - תערוכה קבוצתית אורנים, גלריית המכון לאמנות, טבעון / 1993, הספרייה, מוזיאון תל־אביב לאמנות / 1992, מעשה תפר, מוזיאון אשדוד לאמנות / 1992, ירוק זית, גלריה בוגרשוב, תל־אביב

מקורות
1. מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
2. שיחה עם פרופ' דן גבע, 31 במאי 2023
3. במקום הכי נמוך האור הכי גבוהההה, ערב רב, 31 באוקטובר 2024
4. הצלם ארז חרודי: "במבט של ראומה ראיתי כאב, חורבן וחוסר אונים", נעמה ריבה, הארץ, 24 במרץ 2025