זלוף נמיר שגית

תקופת צילום: 2005 ואילך
אזור: ישראל

שגית זלוף נמיר נולדה בקריית ביאליק ב־15.7.1978. היא סיימה בהצטיינות לימודי תואר ראשון וצילום והוראה באקדמיה לעיצוב ויצו חיפה (2004), ותואר שני בתוכנית הבינתחומית באמנויות של אוניברסיטת תל אביב (2015). היא מרצה לצילום במוסדות שונים בישראל, והחל מ־2018 בעלת המרכז מרחב לצילום ואמנות ומרצה בו. בשנים 2006-2004 זכתה במלגת קרן התרבות אמריקה־ישראל וב־2020 בציון לשבח מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר.

"הציר המרכזי של עבודותיי הוא מעבר מתמשך שלי כאמנית בין שלל תפקידים - אישה, רעיה, אם, צלמת, ומתוקף כל תפקיד גם גופי ובני ביתי משנים את תפקודם במערכת .כמי שגדלה בצילה של שושלת נשים חזקות ודומיננטיות יוצאות עירק, זהותי ומקומי ברצף המשפחתי מעסיקים אותי מגיל צעיר, והמצלמה משמשת לי כלי אוטוביוגרפי דרכו אני בוחנת את המציאות, תוך כדי פיתוחה של שפה אישית וייחודית. במהלך 15 השנים האחרונות אני מצלמת את עצמי ואת התא המשפחתי שלי ההולך ומשתנה, מתרחב, מצטמצם, ובתוכו אני משנה את תפקודיי ותפקידיי."
מתוך: שגית זלוף נמיר, הצהרת אמן, 2020

תערוכות יחיד (מבחר)
2019, חג'יבדה, גלריית מנשר, תל אביב / 2015, ברירה טבעית, האקדמיה לעיצוב ויצו חיפה / 2013, in vitro, גלריה אינדי, תל אביב / 2010, מטמורפוזה, מרכז אמנות, מוסררה – בית ספר לאמנות וצילום, ירושלים / 2006, זמן פצע, הגלריה לצילום ע"ש מורל דרפלר, האקדמיה לעיצוב ויצו חיפה / 2005, קרוב כמו מחט, גלריית המדרשה, המדרשה לאמנות, בית ברל / 2005, כל מלאך הוא נורא, נדבך, בית האמנים, ירושלים

תערוכות קבוצתיות (מבחר)
2020, המרכזית 1 חיפה, פירמידה, חיפה / 2020, קוראות לאלה, מוזיאון בית העיר, תל אביב / 2016, לבן על לבן, מוזיאון מאנה־כץ, חיפה / 2015, פגיעות, מקום לאמנות, תל אביב / 2012, נראות גברית: נשים מצלמות גברים, בית האמנים, תל אביב / 2011, חומר גלם, גלריית מנשר, תל אביב / 2010, בשר ודם, קלישר, תל אביב / 2009, ארכיאולוגיה של בנייה, מוסררה – בית ספר לאמנות וצילום, ירושלים / 2008, הפוחלץ השואג, מוזיאון בית שטורמן, עין חרוד / 2008, Photography from Israel, the Bohem Tradecenter, גרמניה / 2008, מבוי סתום, גלריה רוזנפלד, תל אביב