זית נועה

תקופת צילום: 1994 ואילך
אזור: ישראל

נועה זית נולדה בקיבוץ מרחביה ב־1967. היא למדה בקלישר, בית הספר הגבוה לאמנות, בתל־אביב (1994), ולימדה בבתי הספר מימד (1999-1997) וקמרה אובסקורה בתל־אביב (2013-2000) ובבצלאל בירושלים (2014-2001). זית הציגה בתערוכות קבוצתיות רבות, ועבודותיה נמצאות באוספים ציבוריים, ביניהם אוספי מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה ומוזיאון חיפה, ובאוספים פרטיים בארץ ובחו"ל.

"נועה זית, בוגרת קלישר, לא התמחתה בלימודי צילום ומעדיפה לדבר על עבודותיה כעל צילום ש"זוכר" את תולדות האמנות – לאו דווקא של המאה ה־20 – ולא את ההיסטוריה והתיאוריה של הצילום. היא לא משתמשת במדיום ככלי ביקורתי מוצהר, לא מפעילה עליו מניפולציות טכניות, לא עוסקת בצילום מבוים, מושגי, 'מפוברק' או תיעודי. היא מעדיפה לרוקן את הצילום, במידת האפשר, ממשמעויות תיאורטיות או פורמליסטיות ('מושלמות קומפוזיציונית') ולפנות מקום למבט 'ישיר' על העולם המצולם. מבט ישיר זה אינו נאיבי, אינו נייטרלי ואינו נטול מטענים תרבותיים, מקומיים או אישיים. זהו מבט שמנסה לקיים את הפרדוקס: ככל שנתבונן בעולם כמו ב'תמונה', כצירוף גשמי של צבעים, חומרים וצורות, כך יצוצו מתוכו הרבדים הנחלמים, ההזויים והקסומים הקשורים למטעני הזיכרון.
מושג המפתח בתהליך העבודה שזית מספרת עליו הוא 'יום חופש' – האפשרות לקחת יום חופש, לצאת לטיול אקראי, להתבונן בקיים ולגלות את מה שיש בו ואת מה שגולש ממנו להקשרים רחבים יותר. זהו גם 'חופש' במובן הפשוט של פסק זמן משטף היומיום, אבל זהו בעיקר החופש מן ההכרח לראות את העולם כמהות לשונית, שבמסגרתה כל הדברים נוטלים חלק במארג היסטורי־פוליטי־תרבותי. הצילום אומנם מחזיר את 'המטייל' לשפה, לגבולותיה, אבל בה בעת מרמז על האופציה האחרת.

[...] מובן שניסיון כזה נועד מראש להצלחה חלקית בלבד. כל פרט בתצלומי החוץ של זית וכל ג'סטה של הדמויות המאכלסות אותם מעוררים תחושה של היכרות, זיכרון ותשוקה לזהותם בשמם ולמקמם. אלא שיש בהם משהו מתעתע. הזיהוי אף פעם אינו מוחלט. צריפי האסבסט, השדות שבשולי הערים, גן הוורדים, מזרקת מים שבגינה המסולעת, החורשה המוצלת – בכל האתרים שהיא בוחרת לצלם מתקיימת בו־זמנית תחושה של מקומות מוכרים, ששייכים ל'פה', ותחושה שקשה לנו למקם את עצמנו בתוכם – שהם שייכים לתרבות מרוחקת ונכספת. הדמויות אינן מבוימות, ובכל זאת הן נראות כמי שמשחקות את עצמן, כאילו לא יכלו שלא להיות שם, וכאילו נשתלו בידי האמן. דווקא באמביוולנטיות הזאת טמונה תחושת השחרור מן ההרגל השגור לבלבל בין סובייקט לאובייקט, הרגל שהמצלמה תרמה לו לא מעט..." (ארז שוייצר, סטודיו מס' 76, אוקטובר 1996)

תערוכות יחיד (מבחר)
2009, 1400-2000, סדנאות האמנים, תל אביב / 2003, גלריה המחלקה לצילום, ויצו חיפה / 1998, מוזיאון הרצליה לאמנות / 1998, גלריה קו 16, תל אביב / 1996, גלריה דביר, תל אביב / 1994, גלריה הסטודיו בבורוכוב, תל אביב

תערוכות קבוצתיות (מבחר)
2019, אלבום, גלריה ברוורמן, תל אביב / 2009, זמן תל אביב, מוזיאון תל אביב לאמנות / 2005, לא לזוז, מצלמים! עיר בעין המצלמה, מוזיאון חיפה לאמנות / 2003, ברשות הרבים, מוזיאון תל אביב לאמנות / 2000, הביאנלה הראשונה לאמנות, בואנוס איירס, ארגנטינה / 1999, מראית עין, מוזיאון ישראל, ירושלים / 1999, חתולי רחוב, אצטדיון טדי, ארט־פוקוס, ירושלים / 1998, הביאנלה ה־11, סידני, אוסטרליה / 1998, Double Rivage, סט, צרפת /
1994, תערוכת זוכי פרס האמן הצעיר, בית האמנים, תל אביב

פרסים (מבחר)
2009, פרס עידוד היצירה, משרד התרבות / 1997, פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון ישראל, ירושלים / 1994, פרס אמן צעיר, משרד החינוך והתרבות

מקורות
1. סדנאות האמנים תל אביב, 2009
2. מרכז המידע לאמנות ישראלית
3. ספר אמנית
4. צלמי הארץ, הקיבוץ המאוחד והוצאת מפה, עורך: גיא רז, 2003, עמ' 244