זגארי חאלד

תקופת צילום: 1990 ואילך
אזור: הרשות הפלסטינית

חאלד זגארי נולד ב־1971 בירושלים, ומשנת 1990 פועל כצלם עיתונות. הוא השתלם בסדנאות צילום בקפריסין, בירושלים ובאוניברסיטת ביר זית ברמאללה, ומצלם עבור עיתונות פלסטינית מקומית, רויטרס, AP, אל־ראי הירדני, אל־אהרם המצרי, אל־ראיה הקטארי ועיתונים רבים נוספים. הוא הציג מעל 300 תערוכות בערים פלסטיניות, בעולם הערבי, באירופה ובארה"ב, וכן תערוכה אחת בישראל – תערוכת האמת, בבית העם, תל אביב, בשנת 1999. זגארי העביר הרצאות ושיחות באוניברסיטאות פלסטיניות וערביות בנושא: "הצילום החדש תחת נסיבות הכיבוש בפלסטין". תצלומיו הופיעו על שערי עיתונים, ספרי מחקר פוליטי ובסרטי טלוויזיה. זגארי גם השתתף בהפקת סרטי טלוויזיה, ביניהם סרט תיעודי על דיר יאסין, סרטים עבור התוכנית "60 דקות" של CBS, והפקות לכמה תחנות טלוויזיה ערביות ובינלאומיות: AP, Reuters, SAT1, CBS, CTV ועוד.
שמו המקצועי של זגארי הוא "הצלם של אל־קודס", Al Quds Photographer. במהלך שנות פעילותו, בהיותו צלם מקצועי בעבודתו, נפצע פעמים רבות מירי כדורים והוכה על ידי שוטרים, חיילים ומתנחלים. הפציעה הקשה ביותר הייתה ב־29.9.2000, יומה הראשון של אינתיפאדת אל־אקצא.

"אריאלה אזולאי: מה זה 'תמונה חזקה'?
חאלד זגארי: כשיש תמונה שצריך שהיא תישאר בסרט שלי, לא חשוב מה המחיר. תמיד כשיש עיתונאי ויש שלטון ויש קצת בלגן, ולשלטון לא נעים שיהיה צלם במקומות שהוא לא רוצה. בשטח התעודה הממשלתית לא עוזרת [...] הייתי ברמאללה ב־94, זה היה ביום ההולדת שלי. קיבלתי ירי של אקדח 9 מ"מ, ממרחק של חמישה־שישה מטרים. כששמעתי את הירי ניסיתי לברוח לתוך חנות. זו הייתה הפעם הראשונה שברחתי מתמונה שאני לא רוצה לצלם אותה...
א': איזו תעודת צלם יש לך?
ז': יש לי שלוש תעודות: של לשכת העיתונות הישראלית, של השלטון הפלסטיני ושל אל־קודס. אחת לשלטון הישראלי, אחת לשלטון הפלסטיני ואחת לעם הפלסטיני. זו הכי טובה שיש לי. זה לעם.
א': למה קראת לתערוכה שלך 'תערוכת האמת'?
ז': בתצלום שלי קיימת האמת. התמונה הכי חזקה נותנת את האמת. בגלל זה קוראים לתערוכה שלי 'תערוכת האמת'. כל אלה זה אמת. אני לא אמרתי לו תהרוג אותו או תעצור אותו ואני אצלם אותך. כל מה שקרה זה אמת. איך אני יודע? כי יש לי תמונות...
א': מה התפקיד של המצלמה באירועים כאלה?
ז': כשמשכיבים מישהו ומתחילים לבדוק אותו, ואנחנו עשרה צלמים שמצלמים אותו ויש גם חמישים פלסטינים שמסתכלים, זה מחמם את האווירה. אבל בדרך כלל זה החייל שהתחיל לבדוק אותו. אני אומר לחייל, אתה בתפקיד ואני בתפקיד. אני אומר לחייל אתה מתחיל ואני ממשיך... אני – מה שאני רואה אני מצלם. (מתוך: "אני אומר לחייל אתה בתפקיד ואני בתפקיד, אתה מתחיל ואני ממשיך", שיחה עם חאלד זגארי, בספר איך זה נראה לך?, מאת: אריאלה אזולאי, הוצאת בבל, 2000, עמ' 185-179)

מקורות
צלמי הארץ, הקיבוץ המאוחד והוצאת מפה, עורך: גיא רז, 2003, עמ' 246