וולף אילן

תקופת צילום: 1981 ואילך
אזור: ישראל, רחבי העולם

אילן וולף נולד ב־1955 בנהריה. הוא גדל בעיר כבן למשפחת חקלאים, וניהל משק של אווזים לפיטום. בהשפעת חברים, ביניהם הצלם מורל דרפלר ז"ל, החליט וולף ללמוד צילום. הוא השכיר את העסק ויצא לחיפה, מצויד במצלמת לייקה רוסית שהשאיל לו אביו. "המורה שאל מאיזה מוזיאון גנבתי אותה", הוא נזכר. וולף הוא בוגר ORT תיכון לאמנויות, חיפה (1973), מעצב גרפי עצמאי (1976-1978) ובוגר החוג לצילום במכללת ויצו חיפה (1981). וולף התגורר באמסטרדם והתמחה בטכניקת Pin Hole, צילום באמצעות מצלמות צילינדר עגול (1986-1982). במקביל ביצע פרויקטים עבור כתב העת שטרן בגרמניה (מאי 1985) וחברת ביטוח באמסטרדם. וולף התגורר בניו יורק, ארה"ב, וביצע פרויקטים עבור חברת קודאק, ביניהם הפרויקט "ניו יורק דרך חור הסיכה" (1989). הוא הציג את הסדרה "החיים במדבר" על שבט הבדואים בנגב עבור הפרויקט "150 שנות הצילום" לשרת התרבות של צרפת. בראשית שנות ה־90 פיתח וולף טכניקה חדשה, Pinogram, תמונה שנוצרת מתוך שילוב חריר ופוטוגרמה באותו זמן חשיפה. בשנת 1995 הפך את המכונית שלו ל"מצלמה", והחל לצלם מונומנטים בפריז בטכניקות שאותן שכלל ופיתח. ב־2004 החל וולף להשתמש בטכניקת Lunagram, תמונת פוטוגרם שנוצרת לאור הירח בלבד ושמבוצעת בעיקר בחוץ, בטבע ובלילה. ב־2007 ביצע פרויקטים דומים בסן סבסטיאן בספרד, וב־2011 ביצע את הפרויקט "מונומנטים מאנדלוסיה", שהוצג בתערוכה נודדת המלווה בקטלוג. במקביל העביר סדנאות במוסדות לימוד בגרנדה ובסביליה.

וולף הציג תערוכות יחיד רבות והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם, ביניהן התערוכה "קו רקיע: עיונים בנוף מקומי", במוזיאון תל־אביב לאמנות (1988) והתערוכה "מראה מקום – מאה שנות צילום בארץ ישראל", במוזיאון מאנה כץ, חיפה (2000).

"מאז הפרויקט הראשון שלו כצלם המתמחה במצלמת נקב - כתבה שצילם בעבור העיתון הגרמני שטרן - לא הניח מידיו את הקופסאות, בעיקר כאלה העשויות מתכת. 'אני בונה את המצלמות שלי בעצמי [...] לכן אני שולט על התוצאה, יכול לקבוע מה יהיה העיוות, מה תהיה זווית הצילום. אני יכול לחורר נקב אחד או שניים או 50, ואני מוכרח לחכות מול נושאי הצילום שלי זמן רב, כי בצילום כזה נדרש זמן חשיפה ממושך וכל מיני דברים קורים באמצע [...] אני מניח שההיצמדות שלי למצלמת נקב היא מחאה נגד הצילום הדיגיטלי ונגד עיבודי המחשב והפוטושופ [...] רוב הצלמים נשלטים על ידי המכונה ואינם יודעים להשתמש בה בדרך שמקנה להם שליטה. אני עדיין שם, בשיעור הראשון, מוקסם מכך שקופסת נעליים מקרטון מסוגלת לייצר דמות חדה וברורה, צילומים נהדרים וחזקים, שלא מצריכים מצלמה ב־3,000 דולר'". (אילן וולף, הארץ, 2002)

מקורות
1. אתר הצלם
2. מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
3. הקסם של הצלם הנודד, דפנה לוי, הארץ, 28.3.2002