וולברג פבל

תקופת צילום: 1994 ואילך
אזור: ישראל, אזורים שונים בעולם

פבל וולברג נולד ב־6.9.1966 בלנינגרד, ברית המועצות, ועלה לישראל ב־1973. הוא למד צילום בקמרה אובסקורה תל אביב (1994). מאז 1997 עבד עבור עיתונים, כתבי עת וסוכנויות ידיעות, ביניהם הארץ וניו יורק טיימס. תצלומיו פורסמו בכתבי עת ובמגזינים בארץ ובעולם, והוא הציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בישראל וברחבי העולם. בשנת 2007 השתתף בביאנלה ה־52 של ונציה. עבודותיו נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים בארץ ובעולם. חי ויוצר מתל אביב.

"פבל וולברג עובד בצילום, בציור ובווידאו והוא יוצר סביבות עוינות של התנגדות בלב החלל העירוני. עבודותיו, שצמחו מעמדתו הפריפריאלית, שומרות על מבט של 'בן כפר' המצליח להתבונן בעיר הגדולה – מבחוץ ומבפנים כאחד. המבט כפול־הפנים הזה התפתח אצל וולברג לסרקזם רומנטי הנוגע במחוזות עלומים."
מתוך: טקסט מלווה, בחירת ועדת פרס ע"ש ז'ראר לוי, מוזיאון ישראל, 1997

"מבטו של וולברג [...] העובר בכל עבודותיו, הוא של ילד נבון המביט מהחוץ אל הפנים, שהוא כבר מכירו אך לא ממש מהווה חלק ממנו. ראייה זו מוסיפה לנראה מגע קל של קסם אך ללא אשליה מייפה [...] וולברג כמו מהופנט מאותה שעה של היממה שאינה יום ולא לילה, ועושה בה שימוש רב אך לא בהכרח רומנטי, אלא טעון מאוד, המחדד ומרכך בו בזמן את ההזנחה או הניכור שבחלק מהנושאים. תמונות־מציאות נהפכות לדרמתיות יותר בעזרתה של תאורה מלאכותית חלקית, שביחד עם אור היום הגווע הופכים את הסביבה הכמעט עוינת לאתר של זיכרונות עתידיים, שבהם גם למכוער יש הילה."
מתוך: לצמצם רווחים, עוזי צור, הארץ, 9.1.1998

הפעם הראשונה שהצגתי הייתה בתערוכת יחיד במוזיאון הרצליה ב־1995. חיים לוסקי, שהיה מורה שלי, אצר את התערוכה. זה נראה לי יותר הגיוני מעיתונות. מילדות הבנתי שמקומן של תמונות בקטלוג, בספר או על הקיר. אבל אני זוכר שכשהצגתי תערוכה במוזיאון תל אביב וסיפרתי עליה לעמית מסוכנות גטי, הוא הגיב בבוז ואמר: ‘אנחנו, צלמי העיתונות, מתעסקים בעולם האמיתי ופועלים באופן שמשפיע על אנשים ועל הגדרת האמנות'. היום, כשאני מציג תערוכה גם אנשים מתחום העיתונות מסתכלים עליה ברצינות".
מתוך: כולם שווים בפני העדשה של פבל וולברג, אלי ערמון-אזולאי, הארץ, 22.4.2012

תערוכות יחיד (מבחר)
2023, פנורמות, CCA, תל אביב / 2012, פבל וולברג: התחפשות, מוזיאון אשדוד לאמנות / 2008, פורים, 2007, גלריה דביר, תל אביב / 2002, טווח אפס – תצלומים של הזמן האחרון, מוזיאון תל אביב לאמנות. אוצר: משה ניניו

תערוכות קבוצתיות (מבחר)
2021, להיות עם החיה, גלריה מינוס 1, תל אביב / 2016, זה האיש: ישו באמנות ישראלית, מוזיאון ישראל / 2008, ובסוף נמות: אמנות צעירה בשנות התשעים בישראל, מוזיאון הרצליה לאמנות / 2006, לטרנה מגיקה: אור מטפיזי בצילום ישראלי, מוזיאון בת ים לאמנות / 2005, העברים החדשים: 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון מרטין גרופיוס באו, ברלין / 2001, הנשקיה, מוזיאון תל אביב לאמנות / 1999, מראית עין, מוזיאון ישראל / 1998, אחרי רבין: אמנות חדשה מישראל, המוזיאון היהודי, ניו יורק, ארה"ב

פרסים ומלגות (מבחר)
2017, פרס פיקטט – פיינליסט ((Pictet / 2011, פרס הצילום העולמי של סוני (SONY) / 2005, פרס ע"ש לאון קונסטנטינר לצילום לאמן ישראלי, מוזיאון תל אביב לאמנות / 1997, פרס ג'ראר לוי לצלם צעיר, מוזיאון ישראל