הצלם האלמוני

המושג Anonymous Photographer, או בגרסה העברית "צלם לא ידוע", נוכח באופן סמוי בהיסטוריה של הצילום העולמי בכלל ושל המקומי בפרט במשך כמאה שנים (1980-1880). בדרך כלל, ליד תצלום של צלם אלמוני לא היה כתוב דבר. בעבר, ברוב הפרסומים של תצלומים, לצד מקום הצילום והאירוע, נפקד שמו של הצלם. כמו כן, הצלמים עצמם לא הקפידו לדרוש להוסיף את שמם, ואוספי צילום רבים נותרו ללא קטלוג שמי מסודר. גם רוב הארכיונים הציבוריים לא נהגו לקטלג תצלומים לפי שמות צלמים אלא לפי נושאים. רק כשהחלה להיכתב ההיסטוריה של הצילום בעולם המערבי הוצמד לתצלומים אלה הביטוי Anonymous Photographer.
כמחווה ל"צלם האלמוני" לדורותיו אני מבקש לספר את סיפורם של שני תצלומים שצולמו ביפו ב־1918, ומאירים, מצד אחד, תקופה נשכחת שבה חיו "חלוצים אלמוניים" רבים, מצד שני את נקודת מבטו של צלם הבקיא בתולדות האמנות המערבית, הנשענת על מסורות נוצריות, ומצד שלישי פותחים פתח למחקר מקיף על תצלומי Post Mortem (תצלומים שלאחר המוות) בחברה יהודית.

המדובר בתצלומיהן של שושנה בוגין שהתאבדה ושל ורחל יצקר שמתה ממחלת הטיפוס. שתיהן חלוצות שעלו ארצה מאירופה, ושתיהן נולדו ב־1897 ומתו ב־1918. יצקר, שנולדה בפולין, הכירה כנראה את בוגין, שנולדה ברוסיה. שתיהן קבורות סמוך זו לזו בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. שתיהן צולמו לאחר מותן בבית חולים ביפו ב־1918, בהפרש של כשלושה חודשים (יצקר מתה כשלושה חודשים אחרי בוגין), ונראה שהן צולמו בידי אותו צלם.

מתבנית בימוי התמונה סביר להניח שהצלם היה נוצרי, מכיוון שבצורת העמדת החלוצות ליד גופת חברתן המתה המונחת על האלונקה ניכרת קרבה למוטיבים באמנות הנוצרית – פייטה, הקינה על מות ישו ומות הבתולה. במסגרת התמונה נוצר מעין שילוש קדוש של שלוש הדתות: הנשים היהודיות לבושות כערביות ומתייצבות לצילום בעל קומפוזיציה ומסורת נוצרית. צלם ערבי נוצרי שפעל באותן שנים ביפו היה דאוד סבונגי, אבל קיימת גם אפשרות שהצלם היה יעקב מטמן, שהשתלם בווינה ובמינכן ועבד כצלם במחלקת ההגירה הממשלתית ביפו, או פנחס רחמן שלמד בבצלאל ועבד אצל שלמה נרינסקי היהודי וטומאיאן הארמני בירושלים. באזור יפו פעלו כבר באותן שנים גם אברהם סוסקין, נחמן גמזו ואחרים.

נכון להיום איני יודע מי היה הצלם שעמד לנוכח החלוצות המתות וחברותיהן החיות ומיקמן לצילום אחרון למזכרת, תצלום שחולק לאחר מכן למצולמות החיות כמזכרת נצח, אך נראה שהיה מודע לעצמו ולהיסטוריה של תולדות האמנות הדתית נוצרית.

מקורות

1. ז'אן דארק ואחותה – על תצלומי Post Mortem של חלוצות, 1918. גיא רז, סטודיו 124, יוני 2001.
2. Tableau Vivant – תמונה חיה של חלוצות מתות. לאה פרץ, סטודיו 124, יוני 2001.
3. שושנה אשת לפידות – אייך. עורך: מוטי זעירא, שדמות, גליון קי"א, 1989.