צלמים.ות
דינר לזר
1994-1912
תקופת צילום: 1970-1933
אזור: פלשתינה־א"י, המזרח התיכון, אירופה
לזר דינר נולד ב־2.10.1912 למשפחת דונר, בבית דתי וציוני בנירנברג וגדל בברלין. דונר, שהיה ספורטאי טוב, התבלט בארגוני האתלטיקה הציוניים. כבר ב־,1929 והוא רק בן 17, סייע ביצירת סרטון תיעודי בשם מכבים. הוא התחיל ללמוד רפואת עיניים, אבל ב־1933 הגיע למסקנה שכיהודי לא יוכל להישאר בגרמניה, ויחד עם חברו זיגי גרוס עלה לארץ ושינה את שם משפחתו לדינר. מכיוון שלא היה לשניים מושג מה מחכה להם בארץ, הם קנו לפני נסיעתם מצלמת לייקה, "לכל מקרה". אחרי תשעה חודשים בארץ התמקם דינר ברחוב דיזנגוף 116 בתל אביב והחל לצלם. הנושא שלו היה היישוב והקמת מדינת ישראל.
לאחר זמן רכש דינר אופנוע, שעליו טייל, צילם והחל למכור את תצלומיו לעיתונות הבינלאומית. הוא הפך לצלם עיתונות גם לעיתונים מקומיים כגון הערב, דבר ופלסטיין פוסט. תצלומיו הנועזים נרכשו גם על ידי סוכנויות העיתונים האמריקאים: Associated Press, Acme News Pictures ו־Jewish Daily Forward.
דינר היה נועז בדרכים שבהן צילם את תמונותיו. כך הצליח לצלם את המופתי בירושלים, צלפים ערביים שיורים על חיילים בריטיים וקרבות רחוב ביפו. באומץ ובתעוזה הצליח דינר לצלם גם מנהיגים של המורדים הערביים.
ב־1936 חזר לגרמניה כדי לצלם את המשחקים האולימפיים. בזכות זה שנחשב בטעות לגרמני, התאפשר לו לצלם את המנהיג הנאצי הרמן גרינג ב־Loge (בית היער) שלו. דינר אפילו הסתבך עם המנצח ארטורו טוסקניני, כשהמבזק ממצלמתו הפריע למאסטרו באמצע קונצרט.
דינר מציג צילום דוקומנטרי ברובו ברוח "הצילום העיתונאי החדש", שהתפתח באירופה באמצע שנות ה־30. ב־1935 הוא תיעד את אירועי המכביה השנייה, ולקראת סוף שנות ה־30 החל לעסוק בצילום ובימוי סרטים. בין סרטיו המוקדמים היה הסרט יום בדגניה (1937). במשך שלושה עשורים היה דינר הקולנוען הקבוע ביותר בשירות קק"ל. הוא הכין את יומני קק"ל, ביניהם מעלה החמישה, גן מאיר, הגעת פליטים מטהרן, ייסוד כפר בלום, התחנה המרכזית בתל אביב, תחרויות ספורט של חיילי הבריגדה ועוד. דינר היה מהבולטים שהשתמשו בפילם צבע להסרטת סרטיו (16 מ"מ). בנוסף, הכין סרטים לקרן היסוד ולהדסה.
אזור: פלשתינה־א"י, המזרח התיכון, אירופה
לזר דינר נולד ב־2.10.1912 למשפחת דונר, בבית דתי וציוני בנירנברג וגדל בברלין. דונר, שהיה ספורטאי טוב, התבלט בארגוני האתלטיקה הציוניים. כבר ב־,1929 והוא רק בן 17, סייע ביצירת סרטון תיעודי בשם מכבים. הוא התחיל ללמוד רפואת עיניים, אבל ב־1933 הגיע למסקנה שכיהודי לא יוכל להישאר בגרמניה, ויחד עם חברו זיגי גרוס עלה לארץ ושינה את שם משפחתו לדינר. מכיוון שלא היה לשניים מושג מה מחכה להם בארץ, הם קנו לפני נסיעתם מצלמת לייקה, "לכל מקרה". אחרי תשעה חודשים בארץ התמקם דינר ברחוב דיזנגוף 116 בתל אביב והחל לצלם. הנושא שלו היה היישוב והקמת מדינת ישראל.
לאחר זמן רכש דינר אופנוע, שעליו טייל, צילם והחל למכור את תצלומיו לעיתונות הבינלאומית. הוא הפך לצלם עיתונות גם לעיתונים מקומיים כגון הערב, דבר ופלסטיין פוסט. תצלומיו הנועזים נרכשו גם על ידי סוכנויות העיתונים האמריקאים: Associated Press, Acme News Pictures ו־Jewish Daily Forward.
דינר היה נועז בדרכים שבהן צילם את תמונותיו. כך הצליח לצלם את המופתי בירושלים, צלפים ערביים שיורים על חיילים בריטיים וקרבות רחוב ביפו. באומץ ובתעוזה הצליח דינר לצלם גם מנהיגים של המורדים הערביים.
ב־1936 חזר לגרמניה כדי לצלם את המשחקים האולימפיים. בזכות זה שנחשב בטעות לגרמני, התאפשר לו לצלם את המנהיג הנאצי הרמן גרינג ב־Loge (בית היער) שלו. דינר אפילו הסתבך עם המנצח ארטורו טוסקניני, כשהמבזק ממצלמתו הפריע למאסטרו באמצע קונצרט.
דינר מציג צילום דוקומנטרי ברובו ברוח "הצילום העיתונאי החדש", שהתפתח באירופה באמצע שנות ה־30. ב־1935 הוא תיעד את אירועי המכביה השנייה, ולקראת סוף שנות ה־30 החל לעסוק בצילום ובימוי סרטים. בין סרטיו המוקדמים היה הסרט יום בדגניה (1937). במשך שלושה עשורים היה דינר הקולנוען הקבוע ביותר בשירות קק"ל. הוא הכין את יומני קק"ל, ביניהם מעלה החמישה, גן מאיר, הגעת פליטים מטהרן, ייסוד כפר בלום, התחנה המרכזית בתל אביב, תחרויות ספורט של חיילי הבריגדה ועוד. דינר היה מהבולטים שהשתמשו בפילם צבע להסרטת סרטיו (16 מ"מ). בנוסף, הכין סרטים לקרן היסוד ולהדסה.
ב־1937 הציג תערוכת יחיד, שנה אחת – ארץ ישראל בתמונות, בגלריה לאמנות ברחוב הס 1 בתל אביב. ב־1939 יצא עם אחיו, ד"ר יוסף דונר, למסע הרצאות מצולמות מטעם ההסתדרות הציונית על תקופת המאורעות (1939-1936) בארה"ב ובאירופה.
ב־1943 התגורר דינר ברחוב בן יהודה 35 בירושלים. עם הזמן הגיע למסקנה שהסרט הוא המדיום המתאים ביותר למטרותיו, וב־1945 צילם סרט על עמק החולה: Land of Hope. בהנחיית הקרן הקיימת, קרן היסוד והדסה הפיק סרטים דוקומנטריים על ארץ ישראל, ומאוחר יותר על ישראל. בסרטים הללו עבד, בין היתר, עם אדגר הירשביין, פרד צ'סניק והיינץ וולמן. ב־1958 היגר דינר לארה"ב והתיישב בניו יורק, שם המשיך להפיק סרטים לטובת מדינת ישראל. סרטו האחרון היה כנראה As Always Hadassah, שהופק ב־1974. לזר דינר נפטר בניו יורק ב־1994.
ארכיון
רבות מתמונותיו נמצאות בארכיון קק"ל בירושלים.
מקורות
1. שיחה עם רולף קנלר, 2002
2. אתר עיתונות יהודית היסטורית
3. קרן קיימת ומצלמת – תמונות מהקופסא הכחולה, 2003-1903, עורך: גדי דגון, 2003. לכבוש את ההר, מאמר מאת רונה סלע, עמ' 16-14
4. צלמי הארץ. עורך: גיא רז. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 132
5. סלע רונה, צילום בפלסטינה – ארץ ישראל בשנות השלושים והארבעים, ספר מלווה תערוכה. הוצאת הקיבוץ המאוחד, קו אדום, מוזיאון הרצליה, מאי 2000. 24,000 מילים בשנייה: צלמים בתנועה, מאמר מאת הלל טויסטר, עמ' 297-296
6. Und sie haben Deutschland verlassen...müssen. Fotografen und ihre Bilder 1928–1997, Editor: Klaus Honnef, Author: Frank Weyers, Bonn, 1997, P. 134
ב־1943 התגורר דינר ברחוב בן יהודה 35 בירושלים. עם הזמן הגיע למסקנה שהסרט הוא המדיום המתאים ביותר למטרותיו, וב־1945 צילם סרט על עמק החולה: Land of Hope. בהנחיית הקרן הקיימת, קרן היסוד והדסה הפיק סרטים דוקומנטריים על ארץ ישראל, ומאוחר יותר על ישראל. בסרטים הללו עבד, בין היתר, עם אדגר הירשביין, פרד צ'סניק והיינץ וולמן. ב־1958 היגר דינר לארה"ב והתיישב בניו יורק, שם המשיך להפיק סרטים לטובת מדינת ישראל. סרטו האחרון היה כנראה As Always Hadassah, שהופק ב־1974. לזר דינר נפטר בניו יורק ב־1994.
ארכיון
רבות מתמונותיו נמצאות בארכיון קק"ל בירושלים.
מקורות
1. שיחה עם רולף קנלר, 2002
2. אתר עיתונות יהודית היסטורית
3. קרן קיימת ומצלמת – תמונות מהקופסא הכחולה, 2003-1903, עורך: גדי דגון, 2003. לכבוש את ההר, מאמר מאת רונה סלע, עמ' 16-14
4. צלמי הארץ. עורך: גיא רז. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 132
5. סלע רונה, צילום בפלסטינה – ארץ ישראל בשנות השלושים והארבעים, ספר מלווה תערוכה. הוצאת הקיבוץ המאוחד, קו אדום, מוזיאון הרצליה, מאי 2000. 24,000 מילים בשנייה: צלמים בתנועה, מאמר מאת הלל טויסטר, עמ' 297-296
6. Und sie haben Deutschland verlassen...müssen. Fotografen und ihre Bilder 1928–1997, Editor: Klaus Honnef, Author: Frank Weyers, Bonn, 1997, P. 134
-
ספורט, דינר לזר, 1944 -
ראשון – לציון. חגיגות יובל ה-60. חיילות וחיילים עם דגל המושבה, דינר לזר, 1942 -
המדינה- מכונית "אגד" משוריינת נוסעת מירושלים לתל אביב. הנסיעה היא הרפתקה מסוכנת בימים אלה, דינר לזר, 1948 -
קיבוץ מענית. עלייה לקרקע, באחד הצריפים, דינר לזר, 1942 -
מגויסות חדשות מודדות נעליים במחנה האימונים של חיל הנשים, דינר לזר, 1942 -
ילדים עולים ששוחררו מברגן בלזן, דינר לזר, 1947 -
יו"ר ועדת החקירה מטעם האו"ם מבקר בנגב בלווי שניים מאנשי הקק"ל, דינר לזר, 1947 -
החוזרים מקפריסין – ה"חוזר" מקבל את הצדעת החיילים שגרשוהו פעם – בשריקה, דינר לזר, 1946 -
עולה מכורדיסטן מתלהב מפריחת השקדיה, דינר לזר, 1950 -
במחנה חיל הים, דינר לזר, 1948 -
1500 ילדים והוריהם הגיעו ארצה מקפריסין, דינר לזר, 1947 -
ממעפילי האוניה "יציאת אירופה" תש"ז, דינר לזר, 1947 -
בית החרושת "לודז'יה" – פליט ליד מכונת האריגה, דינר לזר, 1946 -
העולים הצעירים שהגיעו ארצה באוניה הפורטוגזית "גוין", דינר לזר, 1944 -
משלוח אמבולנסים לרוסיה, דינר לזר, 1943 -
ברכבת בא"י – ילדי טהרן בהגיעם ארצה, דינר לזר, 1943 -
התחרות בשחיה על הכנרת, דינר לזר, 1943 -
ועידת הפועלות, דינר לזר, 1942 -
יחידת צבא יהודית עוברת ברחובות תל-אביב ביום החייל היהודי, דינר לזר, 1941 -
מחיל רגלים בא"י – בתחרות ספורט, דינר לזר, 1934 -
גדוד העברי במלחמה העולמית הקודמת, פרידה מהמתנדבים, דינר לזר, 1915