גואטה יהודית

תקופת צילום: 1988 ואילך
אזור: ישראל

יהודית גואטה נולדה בירושלים ב־1963. היא למדה בקמרה אובסקורה בתל־אביב (1984), ויש לה תואר BFA מהאקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל בירושלים (1988). בשנים 1989-1988 הייתה אסיסטנטית בסטודיו של הצלם מיכה קירשנר. גואטה לימדה במחלקה לצילום בחוג לתקשורת והייתה ראש המחלקה לצילום בבית הספר להנדסאים במכללת ספיר. בנוסף, הרצתה במוסררה, באסכולה, בשנקר, במכללה למנהל, במדרשה לאמנות, בקמרה אובסקורה ובאוניברסיטת תל־אביב. היא מכהנת כמנהלת גלריה עזריאלי וכראש החוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה בירושלים. גואטה כיהנה כראש הוועדה לאמנות חזותית במועצת התרבות של מפעל הפיס, וחברה בוועדה לקולנוע ולטלוויזיה .בין השנים 2008-1991 הקימה וניהלה את הגלריה לימבוס – מקום לצילום בתל־אביב. בנוסף, גואטה אצרה מבחר תערוכות. עבודותיה נמצאות, בין היתר, באוספי מוזיאון ישראל, מוזיאון תל־אביב לאמנות, מוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, המוזיאון היהודי בניו יורק, ארה"ב ובאוספים פרטיים רבים.

"מאיר אהרונסון: כמעט כל העבודות שלך הן שחור־לבן.
יהודית גואטה: כן.
א': למה?
ג': אני לא יכולה להתעסק עם דימוי שבה הוא כמעט במציאות הממשית. גם במציאות הממשית אני מסתכלת על הדברים בשחור־לבן, לא בצבע. לצבע אין מקום בניתוח או בהטמעה של הדברים סביבי...
א': אבל הצבע כן קיים.
ג': הצבע קיים לחלוטין. אבל הוא לא נוגע בי, הוא לא משמעותי מבחינתי. הצבעים שאני מקיפה את עצמי בהם הם שחור ולבן, הבגדים שאני לובשת הם שחור בעיקר, גוונים של שחור. לשחור יש משמעות זה שנים, ממש מאז שהייתי ילדה. אני זוכרת את החיבור שלי לשחור בצורה מאוד ברורה. אמא שלי תמיד התייחסה לזה בצורה מאוד דרמטית – 'מה פתאום שחור? מה זו המשיכה לשחור?'. אני לא יודעת, בשבילי השחור מכיל את כל הצבעים, או שהוא לא מכיל שום צבע, הוא עצמו הצבע... אין משמעות לצבע כצבע. השלמות היא בשחור־לבן. זו התפיסה שלי.
א': את מצלמת בשחור־לבן.
ג': גם השחור־לבן, ההעברה, התרגום של המציאות הצבעונית לשחור־לבן, מרחיקה את זה מהמציאות, הופכת את זה למשהו שהוא דרך הפילטר האישי שאני בוחרת להסתכל בו, ולא כאילו אין פילטר. אני לא מנסה להעתיק מציאות, אני מנסה להעביר מציאות דרך פילטר ייחודי, שאני מרגישה מחוברת אליו, ושהוא חלק מהמשקפיים הטבעיים שלי פנימה...
א': לדבר על מציאות או לעשות מציאות חדשה?
ג': לדבר על מציאות ולעשות מציאות זה אותו הדבר. כי לפעמים הדברים האלה מתערבבים. נדמה לך שאתה חווה מציאות אותנטית, ואתה מגלה שאתה חי במציאות שקרית לחלוטין." (מתוך ריאיון של מאיר אהרונסון עם יהודית גואטה, קטלוג התערוכה גבולות בלתי נראים, 1995)

״אני חוששת שהדור שלי הוא הדור האחרון שאכפת לו. יש הרבה עבודה לעשות וצריך כוח כדי לשנות, והיום אנשים לא מוכנים להשקיע ומוותרים מראש. כדי שבאמת יתחולל שינוי זה צריך לקרות מראש הפירמידה." (מתוך: תחשבו CLEVER, פורטפוליו, 30.12.2017)

תערוכות יחיד (מבחר)
1998, בלי כנפיים, מערכה מס' 10 – רקוויאם, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית / 1995, דיאס אירה – בלי כנפיים, מערכה מס' 5, בתוך: גבולות בלתי נראים, הביאנלה הראשונה לאמנות, יוהנסבורג, דרום אפריקה / 1994, האקטומבה – בלי כנפיים, מערכה מס' 4, במסגרת ארט־פוקוס, מוזיאון ישראל, ירושלים / 1993, יהודית גואטה: עבודות 93-92, הסדנא לאמנות רמת אליהו, ראשון לציון / 1991, צילומים, הסטודיו בבורוכוב, תל אביב

תערוכות קבוצתיות (מבחר)
2014, עד שתצא מקולי, מוזיאון אשדוד לאמנות / 2011, פוטופואטיקה, מוסררה, בית הספר לצילום, ירושלים / 2007, שישה ימים ועוד ארבעים שנה, מוזיאון פתח תקווה לאמנות / 2005, סימפטום: עיצוב ואלימות במרחב הציבורי, ויטרינה, הגלריה של בית הספר לעיצוב, המכון האקדמי טכנולוגי, חולון / 2000, מסגרת זמן – מאה שנות צילום בארץ ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים / 1998, דו"ח מצב, מוזיאון ישראל, ירושלים / 1997, פוטו יונה: צילומים בעקבות שירי יונה וולך, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית / 1995, Peintur Photo a Cie, גלריה ארלזיין, ארל, צרפת / 1993, טווח הריאליזם, מוזיאון תל אביב לאמנות / 1992, זירוקס, גלריה לימבוס, תל אביב / 1992, חלומות חלק א' – חלק ב', גלריה מרי פאוזי, יפו.

פרסים (מבחר)
2005, פרס שר החינוך, התרבות והספורט לאמנות פלסטית / 1999, פרס עידוד היצירה, משרד החינוך והתרבות / 1995, פרס ז'ראר לוי לאמן צעיר (עם קבוצת לימבוס), מוזיאון ישראל, ירושלים / 1994, פרס פורצקי לצילום, מוזיאון תל אביב לאמנות / 1990, קרן תרבות אמריקה־ישראל
מקורות
1. ויקיפדיה
2. מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
3. גלריה לימבוס
4. צלמי הארץ, הקיבוץ המאוחד והוצאת מפה, עורך: גיא רז, 2003, עמ' 233