בראונר טדי

תקופת צילום: 1960-1934
אזור: אירופה, ישראל

טדי (תאודור) בראונר היה צלם ומעצב גרפי. הוא נולד ב־20 במרץ 1914 בווינה, אוסטריה, למשפחה יהודית ממוצא רומני. אביו הרמן היה תעשיין עץ שהתעניין גם בהיפנוזה ותיאוסופיה. אחיו הבכור היה הצייר הסוריאליסטי ויקטור בראונר. ב־1918 שבה המשפחה לבוקרשט. בגיל 13 הקימו בראונר וחבריו את כתב העת Fiunk, ובשנת 1929 הצטרף בראונר ל־Alge ("אצות"), כתב עת לאמנות מודרנית סוריאליסטית, בעריכתו של אאורל ברנגה, שיצא לאור בעיקר בשנים 1931-1930. בראונר הפך לצלם נלהב המעודכן בחידושי האוונגרד האמנותי, וב־1934 בבוקרשט המציא שיטה חדשנית של יצירה אמנותית שהוא קרא לה סולרפיקס (Solarfix). היו אלה "תצלומים" ללא שימוש במצלמה או בחדר חושך. הוא השתמש בנייר צילום, חשיפה משתנה לאור השמש והירח והוספת צבעים באמצעות תהליכים כימיים סודיים. בראונר ראה ביצירות המופשטות שיצר מעין "ציור בעזרת האור". הוא סירב להציג אותן בגלריות שהתמחו בתצלומים בלבד.

ב־1942 נמלט בראונר מרומניה על אונייה יחד עם צעירים יהודים נוספים, ולאחר מסע של חצי שנה הגיעה האונייה לנמל ביירות. בראונר נעצר על ידי הבריטים, שגירשו אותו למחנות ההסגר בקפריסין, משם השתחרר ב־1944 והגיע לתל־אביב. למחייתו שלח בראונר לעיתונים כתבות מצולמות. באותן שנים הוא התיידד עם הצלם רוברט קאפה והמשיך לייצר סדרות סולרפיקס. ב־1952 הוצגו עבודות אלה תחת השם Saturnaliaבתערוכה בבית האמנים בירושלים. באותה תקופה פעל בראונר גם בפריז ותיעד את קבוצת האמנים הסוריאליסטים. ב־1954 התחיל לכתוב את הסיפור מבקר שתקן (Silent Visitor), שפורסם ב־1962. הסיפור הוא עדות אישית מאוירת של עטלף קלפטומן, שיצר מנגנון שדרכו הפעיל את החשיפות לאור של המצלמה ובכך תיעד את מעשיו. בשנים 1960-1950 עבד בראונר כצלם בלשכת העיתונות הממשלתית של ישראל. ב־1956 התיישב בפריז והתחיל ליצור את הסדרה מסיכות, צילומים אנתרופומורפיים, שבהם חיפש באופן שיטתי לזהות את העצמים מסביב ולהעניק להם קיום פואטי. באותה תקופה עבד בראונר גם כצלם עבור תיאטרון אודיאון. בשנות ה־80 עוד ערך ניסויים בצילום באמצעות מכונות צילום זירוקס. טדי בראונר מת בפריז ב־7 במרץ 2000.

לינקים / מקורות:
1. תחקיר הבית לצילום
2. ויקיפדיה
3. מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל