יריב אמון

תקופת צילום: 2004 ואילך
אזור: ישראל

אמון יריב, בנם של הלית ישורון וישעיהו יריב, הוא בוגר המחלקה לצילום בבצלאל (2002). בשנת 2004 החליף את אביו בניהול גלריה גורדון לאמנות בתל אביב. יריב הציג כמה תערוכות יחיד, ביניהן בראשית באר במוזיאון תל אביב לאמנות (2007), והשתתף במספר רב של תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. יריב זכה בפרס לצלם צעיר ע"ש ג'ראר לוי מטעם מוזיאון ישראל (2006) ובפרס לצלם צעיר ע"ש רפאל אנג'ל מטעם מוזיאון חיפה לאמנות (2005). עבודותיו נמצאות במוזיאונים ציבוריים בארץ ובאוספים פרטיים בארץ ובעולם.

"טלי כהן גרבוז: למרות שאתה מצלם, לא פעם נדמה שאתה עובד כמו פסל.
אמון יריב: אני עובד לאט. הבנייה של העבודות, ממחשבה עד למימוש, לוקחת לפעמים כמה חודשים, אפילו שנה. אני מתחיל לעשות אובייקט בסטודיו ולא פעם עובר הרבה זמן עד שאני יודע מה אני רוצה לעשות איתו. אבל לעבודה אין משמעות של אובייקט, אלא דימוי. הצילום מחדד לי שאלות על הקשר בין אמנות למציאות. למרות שאני בונה מחדש את הדברים בסטודיו, חשוב לי מאוד שכשהצופה יתבונן בעבודה הוא יראה אובייקט שיעורר בו תחושה של נוכחות. אני חושב שצילום מהסוג הזה מאפשר לי ליצור דברים שיש בהם אלמנט מובהק של נאיביות. הם מתארים רגעים שיש בהם פשטות. אילו זה היה פסל, זה היה פשוט. כמעט כמו פסל של חובב. אני מקווה שכשהדברים הופכים לצילום, מתקיימת הזרה שמחזיקה גם את הדבר וגם את ידי הפסל שמנסות להעביר איזו אמת פרטית.

[...]
כהן גרבוז: נאמר בקשר לעבודות שלך שיש בהן ממד של תפאורה.
יריב: בעיניי זו לא תפאורה. יש בדימויים ממד תיאטרלי. הם דרמטיים, אבל כפי שאובייקט בהיותו דומם, בהיותו אילם, הוא דרמטי. עבורי לפחות, הצילומים אינם בגדר בָּמה שעוד מעט יופיעו עליה שחקנים - הם הדבר עצמו. ממשות חלופית, לא תפאורה שנצבעה וכורסמה בשיני הזמן".
מתוך: שושנת לחם, טלי כהן גרבוז, ynet, 20.8.2007

מקורות
1. סלהוב שבא (אוצרת), 2007. אמון יריב: בראשית באר. הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות