ליבק אלכס

תקופת צילום: 1978 ואילך
אזור: ישראל ורחבי העולם

אלכס ליבק נולד בתל אביב ב-23 ביוני 1944, ובגיל 16 קיבל מצלמה מאביו. ליבק למד פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב (BA, 1967) וצילום ב־London College of Printing (BA, 1971). הוא עבד כצלם עצמאי בברזיל, לונדון, לוס אנג'לס (1981-1971) וישראל, היה צלם מערכת בעיתון חדשות (ובו המדור "עין לציון", תצלומי פרשת קו 300, 1984), וב־1993 החל לעבוד כצלם מערכת של עיתון הארץ (מדור "הארץ שלנו"). ליבק פרסם חמישה ספרי צילום: עין לציון (1994), סרנדה תל אביבית (1999), הארץ שלנו (2000), כמו כלב (2005) וישראל: המאה העשרים ואחת (2008). בשנת 2005 זכה ליבק בפרס ישראל לצילום, וב־2024 בפרס כבוד ע"ש הצלם ורנר בראון מטעם מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב. ליבק הציג תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות.

"'צלמי עיתונות שעושים ניוז דומים יותר מכל למתאבקים', אומר ליבק, ואני זוכרת אותו ממרפק לו דרך ביניהם, מתעצבן ונדחף ומחפש ומצליח, כדרכו, למצוא את המראה החד פעמי, זה שייחרט אחר כך בזיכרונו של המתבונן [...] על הצילום ככורח הוא אומר, שזה נולד כשהיה ילד ורצה להיות קוסם. 'רציתי להפתיע, לאחז עיניים, לשנות מציאות, מציאות היא תמיד רצף, ואני מקפיא אותו. שמש בגבעון דום – רק אלוהים וצלמים יכולים לעשות את זה." (אריאנה מלמד, העיר, 26.8.1994)

אריאלה אזולאי: אתה יכול לשחזר את הצילום של קו 300?
אלכס ליבק: לא ידעתי מה אני מצלם. ראיתי משהו מטושטש. ראיתי שני אנשים מובילים מישהו אחר... עמדתי לבד וראיתי שמביאים עוד פצוע. אמרתי לעצמי מסכן, נצלם גם אותו.
אז עוד לא היו מצלמות אוטומטיות. עשיתי חישוב של פחות או יותר שני מטר עם צמצם סגור ופלאש, וחשבתי לעצמי, בטוח יצא משהו. אפילו בהבזק הפלאש לא ידעתי במי מדובר... ואז התנפלו עלי שני הבחורים שאחזו בי וביקשו 'תביא את הסרט, תביא את הסרט'.

א' א': מה הם עשו עם הפצוע בזמן שהם התעסקו איתך ועם סרט הצילום?
א' ל': לא יודע. לא ראיתי. הוא היה כל כך המום. הוא בטח לא היה יכול לברוח, הוא היה קשור בידיים. בשום פנים ואופן לא רציתי לתת את הסרט הזה. כל צלם שעבד בעיתונות יודע שכשאומרים לו 'אל תצלם', זה דווקא מגרה לצלם. כשאומרים לך 'תן את הסרט', בחיים לא תיתן את הסרט. היה שם חשוך. עשיתי את עצמי מוציא את הסרט ונתתי להם סרט אחר ובזה נגמר העניין...
א' א': מה ראית בקונטקטים?
א' ל': נתתי את הסרטים לפיתוח במעבדה והלכתי הביתה. הייתי הרוס. במעבדה עבדה בחורה די רשלנית. היא לא מילאה את הטנק של המפתח עד הסוף. הסרט עם התמונה היה למעלה, הכי גבוה. כל מה שנמצא מתחת לרגליים בכלל לא מפותח. אם היא הייתה שמה את הסרט הפוך, הראשים לא היו מפותחים. כשראיתי את התמונה פתאום, אמרתי הנה, כל הסיפור פה." (מתוך: "נורא מוזר שהוא קופץ לשמיים", שיחה עם אלכס ליבק, בספר איך זה נראה לך?, מאת: אריאלה אזולאי, הוצאת בבל, 2000, עמ' 87-80)

"אין עוד צלם כאלכס ליבק המעורה כל כך בחוויה הישראלית. הוא ניחן במחויבות ומשמעת, ראייה מקורית ונוקבת, לעיתים אירונית, של המציאות הישראלית על המובלעות הנידחות שלה. ליבק מצלם מתוך חירות מחשבתית ואמפתיה ומתוך התבוננות פואטית במחוות הרגעיות של המתרחש ברחוב הישראלי." (מנימוקי ועדת פרס ישראל, 2005)

מקורות
1. ערך ויקיפדיה
2. מרכז המידע לאמנות ישראל, מוזיאון ישראל
3. פרס ישראל – נימוקים
4. צלמי הארץ, הקיבוץ המאוחד + מפה, עורך: גיא רז, 2003, עמ' 210