אילני אפרים

תקופת צילום: 1977-1934
אזור: פלשתינה, ארץ ישראל, המזרח התיכון, אירופה

אפרים (אפרם) אילני נולד ב־23.10.1910 בשטוטגרט, גרמניה, וכבר בצעירותו היה מקורב לתנועה הציונית. מכיוון שאביו היה יליד רוסיה, לא התקבל אילני לאקדמיה לאמנות בשטוטגרט, ולמד להיות מכונאי ופועל ייצור בבית החרושת למצלמות Contessa-Nettel. לאחר מכן עבד במחלקת המחקר של בית החרושת אגפא במינכן. את המצלמה הראשונה קיבל מאגפא.
ב־1934 הפכה מינכן, מולדת חברת אגפא והנאציזם, למקום מסוכן עבורו. הוא עלה לארץ ישראל, למד עברית במהירות והצטרף לארגון ההגנה. לאחר שעבר לגור בירושלים עבד אילני עבור משטרת המנדט הבריטית כ־12 שנים. בתום תקופה זו התפטר והקדיש את עצמו לצילום. אילני התפרסם במהירות ועבד כצלם עיתונות עצמאי עבור Czecho-press ואחר כך עבור UPI ו־Acme News Pictures. בחמש השנים הבאות התפרסמו רבים מתצלומיו על שעריהם של עיתונים רבים.
בין היתר תיעד אילני את הפיצוץ ברחוב בן יהודה ובנייני הסוכנות היהודית בפברואר 1948 ואת השיירה האחרונה שהצליחה לפרוץ את המצור על ירושלים באפריל 1948. הוא תיעד גם מחנות מעצר בקפריסין, את מבצע כנפי נשרים להעלאת יהודי תימן, את שמחת יום העצמאות הראשון ואת העברת הכנסת לירושלים.

ב־1951 מונה אילני לצלם של בונדס ישראל ומשרד הפיתוח, ותפקידו היה לתעד את הקמתה של מדינת ישראל. הוא צילם כבישים, בתי חרושת, משקים חקלאיים ונמלים. אילני לא תיעד הקמתן של אנדרטאות אלא את פני האיכרים והעובדים, וכן צילם דיוקנאות של פוליטיקאים ישראלים. ב־1977 נפצע קשה בתאונת עבודה והפסיק לצלם.
עבודותיו של אילני התפרסמו גם בכתבי העת National Geographic, LIFE ועוד. תערוכה רטרוספקטיבית אחרונה מעבודותיו נערכה בגלריה סטוקראג בציריך, שוויץ, בשנת 1982. אילני נסע לארצות הברית, אך מכיוון שלא חש שם בנוח חזר לגרמניה ב־1986. בשנותיו האחרונות חי בבאד בוכאו-קאפל והמשיך לצלם, בעיקר פני אנשים מכל הגילים.
אפרים אילני נפטר ב־1999.

ארכיון
ארכיון קק"ל ואוספים פרטיים בארץ
בידי המשפחה בארה"ב כ־6,000 תשלילים

מקורות
1. התכתבות עם המשפחה, 2018
2. Und sie haben Deutschland verlassen...müssen. Fotografen und ihre Bilder 1928–1997, Editors: Klaus Honnef / Frank Weyers (Author), Bonn, 1997, P. 262