סיפורו של מקום - אילת

אילת

אילת, העיר הדרומית ביותר בישראל, ממוקמת בדרום הערבה, לחופי ים סוף (הים האדום). שמה הוזכר בתנ"ך לצד השם עציון גבר וכאחת התחנות במסע בני ישראל לארץ. לאורך ההיסטוריה שלטו באזור האדומים, הנבטים, הרומאים ותרבויות נוספות, שניצלו את מיקומה הגיאוגרפי בין שלוש יבשות לניהול מסחר ימי ויבשתי. בתקופת המנדט הבריטי הייתה אילת תחנת משטרה בריטית בשם אום רשרש, וב־10 במרץ 1949, בסיום "מבצע עובדה", שוחררה העיר על ידי צה”ל, הונף בה "דגל הדיו" והעיר הפכה רשמית לחלק ממדינת ישראל. ב־1950 נסלל בה שדה התעופה, ובשנת 1959 הוכרזה אילת כעיר והחלה להתפתח, תחילה כעיר נמל, לצד מכרות נחושת בתמנע ובהמשך כמרכז תיירותי. כיום מהווה העיר יעד מרכזי לתיירות בזכות חופיה, שוניות האלמוגים ואתרי הנופש. בעקבות האקלים החם במשך כל השנה והמרחק הגיאוגרפי הרב משאר חלקי הארץ, אילת מתפקדת כמרחב ייחודי, שבו חוויית החיים, הכלכלה והסביבה משתלבות לכדי עיר בעלת זהות מובחנת, המושכת אליה מבקרים ונופשים רבים.

נקודת המבט

אוסף התצלומים המונגש כאן פורש בפני הצופים את סיפורה של העיר דרך עדשתם של צלמים מקומיים ואורחים. הארכיון מאגד אוסף של דימויים, החושפים את רבדיה השונים של אילת. בין הרגעים ההיסטוריים המוצגים כאן, התצלום האייקוני של דגל הדיו ותצלומו של דוד בן גוריון האוחז בעציון אדירי, התינוק הראשון שנולד באילת (בשנת 1952). כמו כן מוצגים מראות בראשית של טבע פראי, חופי זהב ומי טורקיז והעולם הסמוי והצבעוני המשתקף בתצלומים תת־מימיים. גם את פניה העירוניים של אילת אפשר לראות כאן: שיכונים, נטיעות עצים, מלונות הנופש, הדינמיקה הייחודית המתקיימת בין אורחים לתושבים ומרחבי הפנאי והתרבות שהתפתחו בה עם השנים. זהו מסע חזותי מקוצר, המתעד את השינויים, המעברים והזהויות שנרקמו בעיר המדברית־ימית, השוכנת בנקודת המפגש בין עבר להווה, בין טבע לאדם, בין חלום למציאות. אוסף זה משקף את זיכרונותיה של אילת ואת רוח המקום דרך עיניהם של מגוון צלמים. אוסף זה, כחלק מאתר "הבית לצילום", הוא גם הצעה להמשך מחקר, תצוגה והנגשה.

צלמים

בנארי אשר, בראון ורנר, ברונר אילן, הירשביין אדגר, ירדן נורית, כהן פריץ, ליאני מיכאל, מילנר משה, נהור צבי, סטרז׳מייסטר אלכס, סער יעקב, פרי מיכה, פרידן משה, שלזינגר תום, קמינר אליהו.